מאמר זה אינו נועד לקבוע מסמרות בנושאים הבאים, אלא בא לעורר את לב המעיין בנידונים אלו מתוך דברי הגמרא והפוסקים בסוגיות אלו, אין המסקנות או ההבנות להלכה, אלא הצעת הדברים בפני הקורא:
נושאים שיעלו במאמר זה:
- אין אישה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי הבנה וההגדרה בקביעה זו.
- כריתת ברית בזיווג ראשון הם על ידי מגע גופני דווקא, השרת הבתולים על ידי כלי נוגדים את ההשקפה היהודית.
- מהו כריתת הברית השרת הבתולים או הביאה הראשונה.
- סתירה במאמרי חז”ל שהיו נשים שלא השירו את הבתולים על ידי בעליהם.
- גדר בכמה אחוזים מהבתולים נחשב לכריתת ברית שלא מצריך ביאה שניה אלא אפשרי כבר על ידי התערבות רפואית.
א. כריתת ברית
בגמרא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין כב מובא וז”ל: אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב: אשה גולם היא, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, “שנאמר כי בועליך עושיך ה’ צבאות שמו”
ופירש רש”י שנקראת גולם היות שהיא כלי שלא נגמר, והנה מה שביאר רש”י זה מדוע נחשבת לגולם לפני הביאה, אך לא ביאר מדוע כריתת הברית היא בהכרח הקשר להיותה גולם לפני שמתייחדת עם בעלה הראשון.
כמו כן לא התבאר בגמרא מדוע באמת אין האישה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, ולכאורה הרי הברית בין האיש לאישה בנויים הרבה על אהבה ועל בניית הקשר הזוגי בין שני הצדדים, ומדוע מעשה ההתייחדות הראשוני עם האישה הוא כ”כ משפיעה על חיי הזוגיות בין בעל לאישה.
וכדי לבאר את הסוגיא נפתח בדברי המהר”ל במה שכתב לבאר דברי הגמרא הנ”ל וז”ל: אשה גולם וכו’. פי’ כי האשה אינה מצד עצמה דבר, רק כמו גולם והאשה המקבלת הזכר הוא עושה אותה כלי לקבלה, ומצד עצמה אינה כלי לקבלה רק האיש עושה אותה כלי לקבל. ואל”כ לא היה האיש ואשה אחד לגמרי, כי עתה שהאיש עושה אותה כלי לקבלה ומצד עצמה אינה כלי לגמרי היא מתאחדת עם האיש לגמרי. וז”ש אחריו כי אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, כי הגולם אין לה חבור לשום דבר כלל לכך האשה שהאשה שהיא גולם אינה כורתת ברית הוא החבור, רק עם מי שעשאה כלי כי אל זה היא מתחברת בחבור גמור, כי הצורה מתחבר עם החומר והחומר מתאחד עם הצורה והבן הדברים האלו מאוד.
והדברים המבוארים הם עמוקים וננסה להפשיט אותם כמה שאפשר.
עיקר חיי הנישואין וודאי בזיווג ראשון אינו בנוי רק על מערך אינטרסים בין שני הצדדים אלא הוא קשר יותר עמוק של ייעוד, ובעיקר הייעד הוא “והיו לבשר אחד”, דהיינו יש יחס מיוחד בין האיש לאישה שהם אחד, ולא רק שנים שחיים ביחד ברצונות משותפים.
לא לחינם ברא ה’ את האישה ככלי שאינו מוכן להולדה, אלא על ידי התייחדות עם בעלה הראשון מרגישה שהוא אחד עמה, האישה וכן הבעל חיפשו את מי שישלים אותם ולא רק מי שיענה לו על הצרכים שלו.
ההבנה הזו שאין הבעל והאישה שני אנשים שיש להם את צרכים משותפים, אלא ממש גוף מייועד אחד לשני ( בזיווג ראשון) נאמר בפסוק “על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד”.
דהיינו מצד הצרכים של האדם אפשר שהיה מקבלם על ידי אמו ואביו ואעפ”כ אמר הכתוב על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, בשביל שיהיו לבשר אחד, וזה הבנה בחיי זוגיות שאינם כשני שותפים בעלמא.
אך אכתי הדבר טעון בירור מדוע באמת המעשה הראשוני הוא זה שגורם ומכריח את והיו לבשר אחד ולא תהליך ארוך של חיי זוגיות שיביאו נתינה אחד לשני שהיא תביא אהבה וזה מה שייצר את הבשר אחד.
וכדי להבין יסוד זה שאמרנו יש להביא את דברי התוס’ כתובות ד. שם בגמרא מתבאר יסוד הלכתי על הביאה הראשונה שמותר לחתן אבל לבעול על אף שהוא אבל מפני שהביאה הראשונה היא מצווה, והקשו התוס’ מדוע הביאה הראשונה היא מצווה מה היא שונה מכל הביאות שאח”כ.
ומפרשים התוס’ וז”ל: ע”י כך מידבק בה ובאין לידי פריה ורביה ולהכי קרי לה לבעילה ראשונה בעילת מצוה.
דהיינו שביארו התוס’ שהביאה הראשונה יוצרת התדבקות שאינה נמצאת בשאר הביאות, וביאור הדברים נראה לבאר על פי דברי הגמרא כתובות סד ע”ב שם הגמרא מבארת מדוע מרידת האישה יותר גרוע ממרידת האיש, והוא מפני הצורך הפנימי של האיש למעשה זה יותר מהאישה ואינו רק שוני הנובע ממציאות החשק הגבוה של האיש, אלא השוני בצורת הגוף של האיש והאישה גורם בהכרח את ההבדלים בצורך למעשה זה.
וז”ל: הגמרא כתובות סד ע”ב: אמר ליה ר’ חייא בר יוסף לשמואל: מה בין מורד למורדת אמר ליה: צא ולמד משוק של זונות, מי שוכר את מי? דבר אחר: זה יצרו מבחוץ, וזו יצרה מבפנים .
וביארו המפרשים את הפירוש השני של הגמרא וז”ל: רש”י מי שוכר את מי – הוי אומר האיש שוכר את האשה ש”מ צערו מרובה ויצרו מבחוץ – קשויו ניכר ומתגנה.
ובתוס’ רי”ד כתב לפרש וז”ל: דבר אחר זו יצרה מבפנים וזה יצרו מבחוץ. פי’ שהוא תובע בפה ואין האשה תובעת בפה, והילכך של (אשה) איש קשה משל אשה.
מדברי ראשונים אלו היה אפשר לומר, שהאיש מפחד מהבושה שתעשה לו על ידי הצורך המוגבר אצלו ולכן הצער שלו יותר גדול.
אך מדברי הגמרא שאמרה מפני שזה יצרו מבפנים וזה יצרה מבחוץ, נראה שמציאות זו היא הקובעת את הצורך והחשק המוגבר של האיש על פני האישה, וכן יש ללמוד מדברי התוס’ רי”ד שפירש שהאיש תובע בפה משא”כ האישה, שלכאורה הדברים אינם מתיישבים עם לשון הגמרא מצד יצרו מבחוץ שבשלמא רש”י הגינוי של האיש נראה מבחוץ ומתיישב עם לשון הגמרא אך פירוש הרי”ד אינו הולם את המשפט יצרו מבחוץ.
כמו כן גם דברי רש”י קשים, וכי מפני שפעמים מתגנה בגלל קשויו הוא נכנע יותר מהר ליצרו והדברים צריכים ביאור.
והנראה כמו שביארנו בתחילה: שמציאות גופנית זו היא ממש גם משנה פיזיולוגית את החשק בין שני המינים, אין ספק שהבושה מהמגע המיני אצל הגבר יותר גבוהה מהאישה, וזה מעוגן גם בגמרא ובשו”ע שאין אישה תובעת בפה אלא רק מרמזת לאיש, והוא מפני שאישה שתובעת בפה מעיד על דבר שאינו טבעי שהרי חשקה אינו נובע מהצורך התאוותי בלבד, אלא התעוררות שני צרכים יחד החשק והרצון לזוגיות, ולכן מתי שמבקשת זאת בפה דהיינו בצורה פומבית מעיד על יצר תאוותי שאינו נשי אלא גברי שיצרו מבחוץ.
כמו כן התעוררות הגבר לחשק זה, ואיך שהוא נודע לזה קיים גם ללא אישה, ומפני שיצרו מבחוץ קיים בו המציאות הזו, וכן החשק אצלו יותר מוגבר מאצל האישה, מפני שהוא מודע לזה ומרגיש זאת באופן יום יומי.
כן השוני אצל האיש מהאישה, הוא גם מהרגשה הנובעת במעשה זה, אין ספק ההרגשה במעשה זה אצל האיש שהוא הפועל והאישה מרגישה שמשתמשים בה, וזה נובע לא רק ממי שבפועל הוא אקטיבי במעשה זה, אלא נראה שהוא דבר יותר עמוק ההרגשה אצל האישה שהוא דבר פנימי ואינטימי אצלה עד כדי שהיא מרגישה שהיא נתנה מעצמה חלק מסויים, משא”כ אצל האיש שאין הרגשה אצלו שהוא הסכים שהשתמשו בו אלא יותר מציאות שהוא המשתמש.
השוני במציאות הגופנית שבארנו לעיל גורם גם לתביעת האיש בפה, משא”כ אצל האישה שאין היא תובעת המעשה הזה בפה כי בהכרח אינו חלק מטבעה, כמו כן דברי הגמרא בביאור הראשון בכתובות סד: מי שוכר את מי נובע בהכרח מההבדל הגופני ולא רק ההורמנלי בין האיש והאישה.
לסיכום נמצאנו למדים במהות ההבדל בין האיש לאישה: האישה היות שיצרה מבפנים מרגישה שהיא נותנת במעשה זה ולא מקבלת משא”כ האיש הוא המרגיש שיותר מקבל מבחינה גופנית משא”כ אצל האישה.
לפי זה יש לבאר דברי הגמרא אין אישה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, והביאור הוא שהיות שהאישה מרגישה בפעם הראשונה בחייה את הנתינה הזו ובפעם הראשונה מתעורר בה החשק הנ”ל שהרי מרגישה בו על ידי ההתייחדות הזאת בפעם הראשונה את החשק המדובר, על כן לאיש הראשון שהיא עושה זה עמו היא כורתת ברית שהרי הוא האיש שחיבר והיא נתנה לו כביכול את גופה, וזה בהכרח רק מפני שהוא כריתת ברית, ולא סתם צרוך אישי, שהרי החשק אצלה עדיין לא הייתה מודעת אליו כמו האיש.
כמו כן מובנים דברי התוספות בכתובות מדוע הביאה הראשונית היא מצווה, על אף כמו שהעירו בראשונים אין הביאה הראשונה מביאה לידי פריה ורביה שהרי קימל”ן אין אישה מתעברת מביאה ראשונה, ולפי מה שכתבנו בביאה הראשונה יש התדבקות שלא נמצאת בשאר הביאות שמביאה לחיבור עמוק בין האיש והאישה, שעל ידו מתעמק הקשר ונעשה ברמה של ברית בין בני הזוג, והוא מביא אח”כ לחיבור שיביא המעשים הבאים ילדים מתוך קשר עמוק, ויחבר את בני הזוג לידי אהבה בניהם וודאי שזה היביא פריה ורביה.
ראיות לשוני זה בין האיש לאישה מצאנו בהגדרת רווקה ורווק בתורה.
בהגדרה שם האישה לפני נישואין דהיינו מתי שהיא בחורה הכתוב יותר משתמש בלשון בתולה ופחות בלשון בחורה, ובדרך כלל הכתוב מגדיר את האישה לפני הנישואין הראשונים כבתולות.
משא”כ אצל האיש לא מצאנו מעולם התייחסות שיש הבדל בין בחור שעשה המעשה ללא, ולעולם הגדרתו תיהיה בחור.
אין ספק שהתייחסות זו שלהתורה בהכרח מעידה על שינוי מהותי באישה ממצב שהיא בתולה למצב שאינה בתולה, והוא בהכרח מה שכתבנו לעיל שהתעוררות החשק והנתינה של דבר מגופה לאיש מסויים הוא שינוי מהותי במצב גופה ולכן יש להתייחס אליה אחרת, משא”כ האיש אינו משנה אצלו דבר מהותי בהגדרתו העצמית.
ועל אף שמצאנו בדברי הגמרא בסנהדרין כב: שאין האיש מוצא קורת רוח אלא באשתו הראשונה, זה יותר יחס למצב חיי הזוגיות ופחות יחס על הדבר באישיות שלו עצמו.
לסיכום: הגדרת אין אישה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי אינו רק דבר סגולי כפי שיש שרצו לומר כמה מפרשים (ונביא דבריהם בהמשך) אלא הוא דבר מהותי בשוני בין אישה בתולה ללא בתולה ביחס כלפי בעלה, והוא נובע מהמגע הראשוני שהאישה מסכימה ונותנת בגופה למעשה זה.
ויש לבחון את ההשלכות ההלכתיות של הגדרה זו האם ניתן לעשות מעשה זה על ידי התערבות רפואית וממתי יש למעשה הראשוני גדר של כריתת ברית, והאם ניתן לוותר על מעשה זה במקרים מסויימים וכמו שנבאר בהמשך.
ב. השרת בתולים על ידי התערבות רפואית
במאמר הקודם הסקנו שביאור דברי הגמרא אין אישה כורתת ברית מכריח את המגע בין הבעל לאישה בקיום המצווה בפעם הראשונה בחייה.
רק שיש לדון אם התערבות רפואית בהשרת הבתולים, פוגמת בכריתת ברית זו, שהרי היא אינה יחסי אישות, אלא רק טיפול רפואי ועל כן לכאורה אפשר להבין שלא יהיה בזה חסרון בעשייה זו.
אך מצאנו בפוסקים שהחמירו בדבר זה מאד וכמו שנבאר.
בשו”ת שבט הלוי חלק ז סימן קמו התייחס לשאלה זו וכתב וז”ל:
יקרתו קבלתי ומפני נחיצת הענין הקדמתי תשובתי לפני אחרים, ואכתוב בקיצור אשר כ’ במעשה שבא לידו שאחד אחרי החתונה אמר להכלה שלו שתלך לרופא לקחת הבתולים שלה, והכלה עמדה משתוממת ורצה לשכנע אותה ואמר שגם שני אחים שלו ציוו לנשותיהם כן וכ”ת התריע ע”ז, והעיר מדברי התוס’ כתובות ד’ ע”א בענין בעילת מצוה, ושאל דעתי העני’ בזה.
הנה לית דין ולית דיין שזה מעשה אשר לא יעשה בישראל, כי דבר פשוט כי התדבקות גופא בגופא לעשותה כלי לבעלה, היא הכנת וכריתת ברית הנשואין והיתה מימות מתן תורתינו אות והוכחה על טוהר נעוריה, וכפשטי’ דקרא בפ’ כי תצא ושם לה וגו’ ואקרב אלי’ ולא מצאתי לה בתולים.
ומה ארבה בראיות מש”ס כתובות והשו”ע אשר מוכח שזה דרך התורה ודרך החיים, וא”כ המשנה מזה ועושה זה ע”י אחרים, אפילו מעשי רופאים משנה סדרי התורה ובה”ע.
ושאלה זו נשאל גם המנחת יצחק וכנראה הייתה מאותו אדם וזה תשובתו: (חלק ט סימן צ)
ונבוא לענינינו, דאף לעשות כן אחר הנשואין כרצון הבעל, פשיטא דאין לעשות כן, דהרי קיי”ל דבעילה ראשונה הוי בעילת מצוה משום דכתיב בועליך עושיך וכו’, ואמרו ז”ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי, וע”י כך מידבק בה ובאין לפו”ר, ולהכי קרי בעילה ראשונה בעילת מצוה, כמ”ש התוס’ (כתובות דף ד’ ד”ה בעילת מצוה), וע”ז בנוי כל דברי הש”ס והפוסקים והשו”ע (ביור”ד סי’ קצ”ג) בדינים הקשורים בזה, ועי’ בתשו’ בית שערים (או”ח סי’ י’) במה שכתב דבעילה ראשונה, מצוה גופא, ולא רק הכנה למצוה, אף שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה עי”ש, ובס’ הברית (ח”א מאמר י”ז רפ”ב) כתב דבביאה ראשונה כשעושה אותה כלי יוצא ממנו רוח גדולה וחזקה, והבנים הוי לפי רוח ההוא, וכנזכר בדברי המקובלים מההוא רוחא דשביק לה בעלה עיין שם, והובא בס’ חזקת טהרה (סי’ קצ”ג), ועוד לפי”מ שכ’ הש”ך (סי’ קצ”ב סקי”א) ע”ד המנהג שלא לבעול רק אחר ב’ ג’ ימים אחר הנשואים שהוא מנהג של שטות, ויש איסור מכמה טעמים, ונכון לבטלו עיין שם.
ונסכם את סיבות האיסור לשיטתם: לדעת שבט הלוי השרת בתולים על ידי רופא הוא חסרון בכריתת הברית שהוא המכשיר לנשואין בריאים ועל כן איכא איסור, מפני שהוא לא דרך התורה בעניין חיי הנישואין.
ובמנחת יצחק הוסיף, שא”א לומר שישנה אפשרות לעשות השרת הבתולים שלא על ידי הבעל שהרי כל סימן קצג בשו”ע בנוי על איסור של דם בתולים, ועל ביאה ראשונה זו התירה הגמרא הלכות אבלות כפי המבואר בגמרא כתובות ד: ומפני שהיא ביאת מצווה, דהיינו שראתה בזה הגמרא חשיבות בביאה זו יתירה על שאר הביאות, ואיך נבוא ונאמר שתעשה שלא על ידי הבעל.
עוד הוסיף דברי ס’ הברית דבביאה ראשונה כשעושה אותה כלי יוצא ממנו רוח גדולה וחזקה, והבנים הוי לפי רוח ההוא וכו’, דהיינו שחוץ מהעניין הרעיוני שבארנו לעיל איכא גם עניין סגולי בביאה זו שחסרונה פוגם בחיי הזוגיות וההולדה של הצדדים.
א”כ חזינן דאיכא איסור בהתערבות רפואית להשרת הבתולים
אך יש להעיר שכל דברינו הוא במקום שאין צורך, אך יש מקרים שגם בשבט הלוי הנ”ל התיר וכגון אם עור הבתולים עבה במיוחד או סיבה שטבעו חלש אינו מצליח להשיר הבתולים ועל כן חייבים התערבות רפואית, ועיין בשו”ת יביע אומר ח”י ס’ כח שכתב בעניין אם אפשר לחייב אישה כזו שתלך לרופא במקרה שהבעל לא מצליח לעשות זאת ואם לא תסכים זו עילה להפסיד כתובתה, ועיין שם שלא הכריע בנידון הנ”ל אך נראה שדעתו נוטה שהאישה צריכה להתפשר על זה ומה שהביא תשובת הריב”ש בעניין הנ”ל נאריך בו בהמשך.
ולפי מה שבארנו לעיל יש להוסיף שחשיפת האישה במקום זה בגופה להתערבות ראשונית של כלי ולא למגע הבעל פוגע ביחס שלה כלפי בעלה וכלפי כל המעשה עצמו בחיי האישות עצמם.
אך אכתי צ”ע בזה מדוע באמת התערבות של כלי רפואי כ”כ פוגמת בדבר זה, וביותר מזה מצאנו בגמרא שהיו נשים צדיקות שפעלו כן מכל מיני צרכים וכמו שנבאר.
ג. סתירה מגמרות להלכה הנ”ל.
בגמרות ובמדרשים מצאנו כמה נשים צדיקות שהוציאו בתוליהן שלא על ידי הבעלים, ולכאורה מעשה זה סותר את הגמרא ביבמות שאין אישה כורתת ברית.
בגמרא ביבמות לב דנה ביסוד שאין אישה מתעברת בביאה ראשונה שזה סותר לכמה מקרים שנשים התעברו בביאה ראשונה, שמצאנו שתמר אשת יהודה התעברה, ומתרצת הגמרא תמר מעיכה באצבע כמו כן אמר ר’ יצחק כל מעוכות של בית רבי תמר שמן ולמה נקרא שמן תמר ע”ש תמר שמעכה באצבעה.
עוד מצאנו במדרש רבה (בראשית פרשה מה ס’ ד’) ויבא אל הגר ותהר, ר’ לוי אמר, מביאה ראשונה נתעברה, אמר ר”א, לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, והכתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, א”ר תנחומא שלטו בעצמן והוציאו עדותן , ונתעברו כביאה שניה, וכ”כ התוס’ יבמות (עו א) ד”ה שלא, גבי לאה.
א”כ חזינן שנשים צדיקות הוציאו בתוליהן על ידי עצמם ולא חיכו שהבעל יעשה כן, ובשלמא בתמר ובנות לוט, י”ל שהיה צורך שהוא גובר על הצורך שאין אישה כורתת ברית, או מפני שתמר לא חשבה שתנשא ליהודה מה שלחלק מה שיטות באמת היה וכמו שרש”י מפרש על הפסוק ולא יסף לדעתה שי”א שלא פסק, וי”א שפסק, ולכן לא ראתה תמר צורך לשמר בתוליה לביאה ראשונה.
וכן י”ל בבנות לוט שוודאי לא היה בכוונתם להינשא לאביהן, ואף שחשבו שהעולם שומם, הרי היו צריכים לשכר את אביהן, זאת אומרת שהם הבינו שא”א למסד עם אביהן חיי נישואין, ולכן לא ראו צורך לשמר בתוליהן, דאל”כ מדוע הוציאו ערוותן.
אך על נשים מבית רבי יש לעיין מדוע עשו כן, וכן יש להקשות על לאה אימנו שעשתה כן להתעבר מיעקב מביאה ראשונה, ואם יש מעלה בזה מדוע לא עושים כל הצדיקים כן, שהבן הראשון יהיה מביאה ראשונה (ואולי י”ל שאין הצדיק יודע בנפשו שזה זרעו הראשון וכמו שיעקב אומר בברכת ראובן בפרשת ויחי ראובן ראשית אוני אתה ועיין שם בפירוש רש”י, אך אכתי לא איפרק קושיא שמניין לאה ידע זו הרי יעקב לא דיבר עמה לפני כן, ואין נראה שדיברה עמו בלילה ראשון דאל”כ היה מזהה כבר בלילה שזו לאה, או שי”ל שקולם היה דומה אך זה דוחק גדול ועיין במהרש”א שם שכתב שדברי התוס’ אינן מוכרחים, ועיין עוד בבן יהוידע שכתב שאפשר שזה היה בכלל הסימנים שנסמרו לרחל והיא אמרה אותם ללאה ולכן ידע שיעקב ביאה זו תיהיה ראשית אונו)
ובמנחת יצחק הנ”ל הקשה על פסקו מהגמרות הנ”ל וכתב ליישב וז”ל: צ”ל דהא דמועכות של בית רבי (ביבמות דף ל”ד ע”ב), שלא ברצון חכמים הי’, ומהמבואר בתוס’ (שם יבמות ע”ו ע”א ד”ה שלא ראה) ביעקב אבינו ע”ה, אין להביא ראיה מדברים שהם למעלה מהשגותינו ושכלינו, וגם שם אפ”ל שמיעכה באצבעה אחרי שנשאה (ודינא דהרחקה מדם בתולים כדלהלן עדיין לא היה נהוג), ואף דעדיין יש משום דברינו דלהלן, מ”מ עשתה כן כדי שיתקיים ביעקב כחי וראשית אוני (בראשית מ”ט) וכדאיתא בש”ס שם, וכן י”ל בתמר (ביבמות דף ל”ד שם) שהכינה עצמה לכך שהיתה מוכרחת כדי שתתעבר מביאה זו, וגם כיון של”ה בדרך נשואין ל”ש מש”כ להלן ע”כ.
דהיינו שהמנחת יצחק מסיק שכל הנשים שעשו כן, זה אינו דומה לנידון דידן או שעשו שלא כדין, ואע”פ שמבואר בבית רבי עשו שלא על דעת חכמים, ועיין שם מה שתירץ על לאה ואכתי צ”ע במה שיישב שם.
אך יש להקשות על דבריו מדברי הריטב”א בגמרא שם וז”ל: כל מועכות של בית רבי. ואיכא דגרסי של בית דוד ואלו ואלו לשם שמים נתכוונו שהיו רוצות להקים זרע מבעליהן שהיו כשרים וממשפחות כשרים וקדושים וכדרך שנתכוונה תמר ולכן נקראות על שמה.
דהיינו שהריטב”א רואה זאת כמעלה ולא כחסרון, וא”כ הדרה קושיא לדוכתיה מדוע בית רבי ולאה עשו כן הרי איכא חסרון של כריתת ברית.
ד. בית רבי עשו משום צורך.
עיין במאירי שכתב שבית רבי היו בעליהן יוצאים מיד לאחר הנישואין ללמוד תורה ( ואולי משום שיש לו פת בסלו לכן יכול ללמוד וצ”ע בזה מדוע לצאת מיד) וז”ל: וכן אמרו כל מועכות של בית רבי תמר שמן והענין שהיו פורשין בעליהן ללמוד תורה והיו רוצות להתעבר לשעתן ויש גורסין מועכות של בית דוד ומפני שהיו בעליהן יוצאין לצרכי מלכות עכ”ל.
ועיין ביעב”ץ שכתב שהיו עושים כן כדי שלא יהיה הוצאת זרע לבטלה בביאה ראשונה שהרי הוא כעין שמשמשת במוך שהרי אינו יכולה להתעבר משום מחסום שיש לה באותו מקום, ולכן עשו כן (ועיין בנובי”ק אבן העזר ס’ כב’ שכתב שמה שאין אישה מתעברת מביאה ראשונה זה על דרך הרוב ולא דבר הכרחי ולפי זה נראה שאין כאן חשש של ביאה שלא לשם הולדה)
וכדרך זו כתב בשו”ת תורה לשמה ס’ תנא’ רק בסגנון שונה, שהיו מעוניינים שביאת ליל החופה תהיה ראויה ללידה, וכתב שבדורות אחרונים נתבטל מנהג זה מפני שרוצים הוכחה שהיא בתולה בליל החופה ולא תגיד שעשתה מעשה תמר.
ומסיק בסופו לאחר שמאריך בסוד הזיווג הראשון וז”ל: איך שיהיה הנה תמצא שענין זה צריך לו זכות שימשך להם שפע וכח ממקום עליון מכח א”א כדי שיהיה להם דבר זה להתעבר בביאה ראשונה אף על פי שהפתח פתוח ע”י מיעוך באצבע ועל כן אם גם עתה יעשו כך מי יודע אם יהיה להם זכות להמשכת שפע וכח ממקום עליון מכח א”א כדי שיהיה להם דבר זה להתעבר בביאה ראשונה אף על פי שהפתח פתוח ע”י מיעוך באצבע ועל כן אם גם עתה יעשו כך מי יודע אם יהיה להם זכות להמשכת שפע כח זה העליון אם לאו.
ולפי זה מובן חומרת האחרונים בדבר שלא להשיר את הבתולין על ידי התערבות רפואית, שהרי זה חסרון בכל הכוח הראשוני ומדבריו מתבאר שהגם שהאישה עושה את על ידי אצבעה והביאה הראשונה היא על ידי בעלה הוי חסרון בדבר ובהשפעה של הרוח.
ועיין בראב”ד בספר בעלי נפש שהחמירו על עצמן מפני חשש דם נידה בדם הבתולים, אך אנחנו שלא חוששים לזה אין מקו לעשות כן, אך תירוץ זה נמצא במחלוקת אם בזמן רבי חשו לדם בתולים משום דם נידה ועיין שם בשיטת רש”י ואכמ”ל
לסיכום חלק זה: יש לעיין בגמרות הנ”ל שמשמע שבמקרים מסויימים אפשר לוותר על מעלת אין אישה כורתת ברית, מפני מעלות אחרות שאין נראה שנמצאו בדורות אלו, ולכן ההוראה לא לוותר על הביאה הראשונה והשרת הבתולים על ידי הבעל מהווה ממש יסוד בבניית הבית.
אך מצאנו עוד גישה באחרונים, והיא שיטת הערוך לנר בסוגיא בנידה דף סד: ושם הוא נקט שבית רבי עשו כמעלה ולא שלא ברצון חכמים וכדעת המנחת יצחק.
ובביאור דברי הגמרא מדוע מיעכו בית רבי, ביאר שהם חששו לדם בתולים שיש בו משום דם נידה, ועל כן היו ממעכים ונקט כן בביאור שיטת הראב”ד שבעילת מצווה של בתולה פורש באבר מת והרא”ש חלק עליו, והקשה דא”כ מה הוא לשון הגמרא נותנים לבתולה שמשמע שבאו להקל וודאי שא דיברו על הביאה הראשונה, ויישב בערוך לנר את שיטת הראב”ד שבית רבי בגלל חשש דם בתולים היו ממעכות באצבע, וחכמים נתנו שתחילת הביאה שרי ואין הכי נמי שיש לאסור לפרוש באבר חי.
ודייק כן מלשון הראב”ד בבעלי נפש וז”ל: ונראה שלזה כוון הראב”ד שכתב סוף שער הפרישה אחר שהביא שם דין דבועל בעילת מצוה ופורש וז”ל ודומה לי כי מפני החומר הזה נהגו של בית רבי שלא יבואו לידי הספק בבעילת מצוה עכ”ל
וביותר מזה מצאנו בפרקי דר אליעזר שנוהג זה לא היה רק אצל הצדיקות, אלא היה נוהג בעם, אמת שהוא היה משום צד אחר לבדוק שהכלה לא זינתה עם איש בין אם מהאירוסין מלפניהם, וז”ל: בפרקי דרבי אליעזר פרק ט.
“ויצא יצחק להתפלל תפלת המנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה [שם סג], ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר [תהלים קב, א] תפלה לעני כי יעטף ולפני ה’ ישפך שיחו: רבי ישמעאל אומר אמר אברהם ליצחק בּנוֹ, העבד הזה חשוד על העברות הוא ומרמה בידו, שנאמר [הושע יב, ח] כנען בידוֹ מֹאזני מרמה לעשק אהב. ראה שמא נגע בצנוֹר. אלא הבא את הנערה האֹהלה, והוצא את בתוליה באצבע, אם טהורה בבתוליה, הרי היא לך מפי הגבורה. הכניסה האֹהלה והוציא את בתוליה באצבע, והראה אותן לאברהם אביו, ואחר כך לקחה, שנאמר [בראשית שם, סז] ויבאה יצחק האֹהלה שרה אִמו, שנמצאת שלמה כשרה אִמו, כל כבודה בת מלך פנימה [תהלים מה, יד], וינחם יצחק אחרי אִמו [בראשית שם, סז]. וכך היו ישראל נוהגִין להוציא את הבתולים באצבע, שלא יבואו לידי ספק, שנאמר [דברים כב, טו] ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי ”
ומשמע שיש עוד צורך בזה שהכלה לא תמעך באצבע או על ידי רופא הוא כדי לתת רוגע לחתנה שהיא לא זינתה לפניו או בין האירוסין לחתונה (כיום אין לזה משמעות).
ובאמת שכן ציינו השבט הלוי והמנחת יצחק שהבאנו לעיל, שהבתולים הם עדותה של האישה שהייתה שמורה וכמבואר בפרשת כי תצא בפרשת מוציא שם רע.
העולה לנו במה שמצאנו שהיו נשים שהוציאו בתוליהן, היה כמה סיבות:
בתמר ובנות לוט נראה שלא היה כלל רצון להתמסד בנישואין, ואדרבה היה רצון להתעבר מיד בביאה ראשונה ולכן מעיכו באצבע.
בלאה אימנו מה שמצאנו שהתעברה בביאה ראשונה לדעת התוס’ הוא משום שמעיכה באצבע, יש שנקטו שיעקב מסר זאת בסמנים לרחל שתעשה כן על מנת שראובן יהיה ראשית אונו, ויש שנקטו שכל הצדיקות שעשו כן לא היו צריכות את הביאה הראשונה של בעליהן ומשום שידעו למשוך את את הרוח שהבעל מביא עמו בביאה זו ועיין בתורה לשמה ויש שנקטו שאפשר שבאמת נתעברה בביאה ראשונה מפני שיעקב באותו ביאה חיכה עד שתיהיה כביאה שניה, ולכן לאה התעברה בביאה ראשונה.
בבית רבי, מצאנו את פרוש התורה לשמה, ויש בפירשו שהוא משום חשש דם בתולים שמעורב בו דם נידה ולכן היו ממעכות באצבע שלא יכשלו ח”ו.
ומצאנו פרקי דר”א שהיה זמנים בעם ישראל שעשו כן מפני שחששו שהכלה זינתה ויש לעיין שלא מובא חשש זה בבלי או במקום אחר ועל כן יש לדעת איך לחוש למדרש זה.
וא”כ יש לדון לאור הגמרות הנ”ל אם ניתן על ידי התערבות רפואית להשיר את הבתולים.
דעת המנחת יצחק ושבט הלוי לאסור, וכן נראה דעת הבן איש חי בשו”ת תורה לשמה שהבאנו לעיל שוודאי אין לנו היום את הכוח לוותר על הביאה הראשונה על ידי הבעל.
אל יש עיין לדעת הערוך לנר, וודאי לאור דברי הפרקי דר”א, אך י”ל שאם נתיר כזה דבר יעמוד החשש השני של שבט הלוי והמנחת יצחק שלא יהיה עדות לאישה שלא זינתה, ותמיד תאמר לבעלה שהורידה את הבתולים על ידי התערבות רפואית, וזה היה כלל בעם ישראל לעדות זו על כשרותה של כלתו, ועל כן כתבו האחרונים וכמו שהבאנו דברי היביע אומר שרק במקום שאין הבעל יכול כלל לעשות כן יש להתערב רפואית על מנת להציל את הבית.
ואדרבה פסק שם הרב שיש לעשות כן ואין בזה בושה וכמו שמצאנו נשים צדיקות שעשו כן.
ו. לא השירו את כל הבתולים בביאה ראשונה האם מותר התערבות רפואית
והנה יש לדון מתי שחתן וכלה כן עשו כדרך כל הארץ אך לא הצליחו לעשות כן בביאה ראשונה ורוצים לדעת האם על מנת לא להיאסר בפעם שניה משום בתולים, יכולים להשיר אותם על ידי התערבות רפואית.
לאור מה שכתבנו לעיל, מצד מה שאין אישה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, הנה לכאורה י”ל שלא עשאה כלי ונעזר הוא בגורם אחר, ובאמת שמעתי משום אחד מגדולי ישראל שאמר, ” וכי הוא רוצה לכרות ברית עם עוד אדם”.
אך י”ל לפי מה שבארנו שהוא עניין התייחדות הראשונה עם האיש שהוא חתן נעוריה, א”כ י”ל שאם עשה אפילו חלק מהביאה הרי כבר קיים את רצון הכתוב, וכן יש לדון לדעת ס’ הברית והתורה לשמה שי”ל שאם בביאה ראשונה נקרע חלק מהבתולים א”כ אפשר שנאמר בזה שהוא מקיים את הרוח שכתוב תורת הסוד ויש לעיין בזה.
ובאמת שראיתי כותבים בשם הגר”ח גריינמן זצוק”ל שלאחר ביאה ראשונה הגם שלא השיר את כל הבתולים יכול השיר על ידי רופאה.
אך יש לדון שאם אפשר לחלק בין השיר חלק מהבתולים לבין קצת דהיינו אם הוריד רק 10% מהבתולים גם נאמר שילך לרופאה או דלמא דווקא אם עשה ברובו אפשר ללכת לרופאה, שלכאורה אם לא גמר ביאתו כלל בגלל הבתולים א”כ לכאורה לא עשאה כלי, ואולי בזה זה יהיה תלוי.
אך לפי מה שאמרנו שיש עוד הביט יותר עמוק בביאה ראשונה זו הנקראת ביאת מצווה א”כ י”ל שזה כבר התקיים, או דילמא אם לא משיר את רוב הבתולים איכא חסרון וצ”ע.
כמובן יש להעיר דברי שבט הלוי בתשובה הנ”ל שגם אם הוליכם לרופא , להעדיף ללכת לרופאה ועיין בתשובה שם מה שכתב בזה.