שאלה: ברורים בשידוכים על בחור או בחורה מסויימת למטרת שידוך- מה מותר לומר, מה חייב לומר, ומה אסור לומר? והרי אין אדם המעוניין לעבור על איסורי לשון הרע.

תשובה: עדיף להימנע ככל הניתן מפירוט הבעיות אלא ליתן תיאור באופן כללי. ורק במצב שאי אפשר להסתפק התיאור כללי יפרטו את המצב בזהירות רבה.

שאלה זו הינה שאלה כבדת משקל והיא נוגעת לרבים מאיתנו. 

ויש לתת על כך מענה מכמה היבטים:

ראשית, יש לברר מראש ולוודא שהן השואל המברר על אחד מהמשודכים, והן המשיב מכוונים ויודעים שהדבר נעשה לתועלת.

כמו כן, אין למברר לפנות לשונא של המשודך, ואין למשיב לענות אם הוא מסוכסך עם המשודך.

ואחר שאכן כך הם הדברים, האינפורמציה שכן מותר למסור הם רק דברים שהם משמעותיים , ובעיתיים אובייקטיבית. לא דברים שבעיתיים רק בעיני המשיב.

כמו כן יש לומר רק פגמים מהותיים. לא דברים שאינם מהותיים ועלולים להשפיע על אופי המשודך בעיני השואל. 

ולכך התנהגות שאינה חריגה , אסור לומר. ואם היא חריגה, יש להפנות את השואל בעדינות להמשיך לברר. 

במידה ויש פגם גנטי או בעיה נפשית ידועה שעלולה לפגוע משמעותית בחיי הנישואין חובה לומר זאת, אך חובה להקפיד על מספר כללים:

1. לדעת בוודאות שזו בעיה.
2. לדייק בתיאור הבעיה. לא להגזים.
3. לכוון שאכן המידע הזה נמסר לתועלת
4. מותר למסור מידע כזה אך ורק אם אי אפשר להשיג את התוצאה בדרך אחרת.
5. שלא יגרם למשודך נזק מעבר לנדרש והראוי על פי דין. ולכן אסור לספר אם ידוע שהמברר ימשיך ויפיץ את הבעיה.

לכן עדיף להימנע ככל הניתן מפירוט הבעיות אלא ליתן תיאור באופן כללי. ורק במצב שאי אפשר להסתפק התיאור כללי יפרטו את המצב בזהירות רבה.

למשל, אם הוא יודע על בעיה נפשית קשה אצל בן המשפחה. והוא יודע בוודאות שלמשודכת אין כלל בעיה. יוכל לומר שלדעתו השידוך לא מתאים. רק במידה ויחקרו מדוע והוא אינו יכול להתחמק, יענה על פי הכללים לעיל.

מקורות:

חפץ חיים (כלל ד וכלל ה), וכן בהלכות רכילות.