מה משותף לנישואים ארוכי טווח ולשאיפה להיות מנכ"לית בחברה גדולה?

התקשרה אליי מדריכת כלות יקרה, ושיתפה אותי בדאגה שעלתה בה בעקבות מפגש עם כלה לקראת חתונתה.

היא זיהתה אצל הכלה חוסר שמחה וחשק לקראת הנישואים הקרבים.

בשיחה מעמיקה התברר שהכלה מרגישה שהבחור אינו מתאים לסגנון שלה – לא מבחינת העולם הפנימי ודרך החיים, ואפילו לא מבחינה חיצונית.

כשנשאלה איך היא מתכוונת להתמודד עם הפערים, השיבה:
"אני חייבת לנסות. אם לא אנסה, איך אדע? אתחתן ואבדוק."

אבל רגע, מה בדיוק את מצפה לגלות אחרי החתונה?

שהוא ישתנה ויהפוך את עורו? שפתאום תתחברי לסגנון שלו? שתאהבי את המראה שלו? שהחיבור שמעולם לא הרגשת פשוט יופיע?

ואם לא?
"אז נתגרש".

לא מתחתנים כדי לנסות.
מתחתנים אחרי שבודקים, מבררים ומקבלים החלטה מתוך בחירה ורצון לבנות חיים משותפים.

ולמה זה כל כך משמעותי?
חשבי על ההבדל בין שתי עובדות: האחת נכנסת למקום עבודה מתוך מחשבה שתישאר בו כמה חודשים, והשנייה נכנסת לחברה גדולה עם שאיפה להתפתח ולהגיע בעתיד לתפקיד המנכ"לית.

מי מהן תשקיע יותר? מי תהיה מוכנה ללמוד, להתמודד עם קשיים, להתאמץ ולא לוותר מיד כשקשה? מי תגדיל ראש?

כשאני רואה במקום העבודה תחנה זמנית, אני מתנהלת אחרת מאשר כשאני רואה בו מקום שאני רוצה לצמוח בו לאורך שנים.

וכך גם בנישואים.

כשנכנסים אליהם מתוך תפיסה של "ננסה ונראה", קל יותר להיתפס לכל קושי, להיבהל ממשבר, להפסיק להשקיע ולחשוב שאולי טעינו.

אבל כשנכנסים מתוך בחירה מודעת ורצון לבנות בית לכל החיים, יש יותר מוטיבציה להשקיע, ללמוד זו את זה, להתמודד ולצמוח יחד.

כמובן, מחויבות אינה אומרת שצריך להתעלם מפערים מהותיים או להישאר בכל מצב. היא גם לא מבטיחה שהכול יצליח.

אבל היא כן משנה את נקודת המוצא שלנו.

אנחנו לא מתחתנים כדי לבדוק אם נצליח לחיות יחד.
אנחנו בודקים אם נכון לנו לחיות יחד, ואז מתחתנים כדי לבנות את החיים האלה.

רות בן סימון

ייעוץ| טיפול| הדרכת כלות| הרצאות