עליות וירידות בחיי הנישואין

שאלה:

1. עליות וירידות בחיים בכלל ובחיי הזוגיות בפרט, הסבר את מקור התופעה. התייחס בדוגמאות לתקופת האירוסין.

תשובה:

הרמב”ם במורה נבוכים מסביר שלפני חטא האדם הראשון העולם היה בנוי מאמת או שקר ללא הסתייגות דהיינו אין דברים אפורים, עץ הדעת טוב ורע. אחרי החטא עבר על המין האנושי שינוי האמת השקר אינם מוחלטים אלא סוביקטיבים בלעז, ואנו רואים כשחוטאים בעץ הדעת מאמר עץ הדעת טוב ורע וכו’ כי נחמד למראה וטוב לעיניים דהיינו אף שקיימת אידיאולוגיה מאחורי האכילה – התדבקות בבורא ולעשות רצונו בכל אופן צריך את הנחמד למראה וטוב לעיניים.

האדם הראשון קודם החטא כשהתאווה לדבר ידע איזה סיפוק יקבל וכך סיפק את תאוותו. אולם לאחר החטא התאווה הרבה יותר ממה שקיבל ולכן היה חסר. יוצא מכך שכיום אדם מתאווה למשהו ואחרי שמשיג אותו – מתרגל לדבר ומגלה שזה לא בדיוק מה שהתכוון ומרגיש חסר. דבר זה מלווה אותנו בחיי האירוסין, הנישואים ובמשך החיים בכלל. זה יכול להיות בקניית בגד, עניבה בית וכד’ אך יש דברים שאדם יכול לתקן בפעם הבאה ויש דברים שאינך רוצה בפעם הבאה. ישנם דוגמאות מחיי האירוסין המשקפים את הנאמר לעיל. פעמים שחתן מרגיש לא טוב עם השידוך מכיון שמתרשם שמחליטים בשבילו וזה מפריע לו דבר זה גורם לו להרגשת פיספוס בשידוך. אגב, רוב החתנים מרגישים פיספוס ׁ לא חרטה או אכזבה ׂ. ישם חתנים שקובעים לעצמם שעל פגם מסוים הם לא מתפשרים ולאחר הכרות כללית עם הצד שכנגד והצד החיובי שבו הם מגלים בארוסה את אותו פגם ובד,כ יחד עם זה מגלים שזה לא כ”כ נורא. כידוע רוב האנשים ברצון או שלא ברצון נחשפים לכל מיני פרסומות או תמונות לא צנועות ואז עוברות בראש כל מיני מחשבות תאווה וכו’. וגם כאשר האדם מתארס מחשבות התאווה מעברו לא עוברות לו ומלוות אותו.והנה כלפי המאורסת הוא לא מרגיש משיכה והיא לא נכנסת לו בראש מחשבות אלו, ואזי הוא חושב אז אולי זה לא זה.חתן כזה צריך ל הדריך  שודאי אם ואולי שנתקל בפרסומות ותמונות וכד’ הוא לא היה רוצה להתחתן  ואין לו מה להיבהל , דבר זה קורה לרבים וב”ה נבנה בדרך הצניעות על יסודות איתנים. תפקידנו להדריך את החתן איך לעשות את תקופת האירוסין והנישואים בצורה הטובה ביותר..אך, אין תפקידנו להדריכו האם לקבל את השידוך. דבר זה צריך לשאול את גדולי ישראל. ולכן כשחתן מגיע עם אכזבות אז צריך להדריך אותו בעדינות ובאהבה ולהפיח בו רוח חיים והסתכלות על הטוב. אך אם בכל זאת החתן רוצה לברוח מזה איננו רשאים לייעץ בזאת ובטח שלא לעזור לו להחליט אלא להפנותו לגדולי ישראל ובפירוש אפשר לעזור לו בניסוח השאלה. בכל מקרה לא לאמר לו, תתחתנו, אחרי החתונה הכל יעבור, הכל יהיה בסדר”?

הרב וולבה בספרו “עלי שור” בפרק חמישי  “ימי האהבה  וימי השנאה והיאוש”. כל המתחיל לעשות מעשה אם יהי לו במעשה ההוא שום הנאה תיכנס בו התאווה. ואח”כ כשיתרגל לדבר יכנס בו השנאה וככה ישמש בערבוביא. ולכן אומר הרב וולבה צריך המשכיל בראותו כי תיכנס בו השנאה בליבו ויקיץ בעבודה לבל  יניח כל המעשה ואל יאמר אניח הכל עתה ואח”כ אחזור עליה כי אם יניח הכל – יאבד מידי ואם יחזיק ממנו במקצת – לא יאבד. דהיינו גם בימי הקושי לשמור הדבר על ” אש נמוכה “. לכן גם כאשר יש נפילה צריך להיות חכם ולא להתרסק. ולדוגמא מובא להלן הסיפור שסיפר הרב שריד ממבשרת על פועל שנתקע במרומי בניין שקרס והוא בחוכמתו לא איבד את עשתנותיו אעפ”י שאי אפשר היה להביא לא מנוף ולא כלי עזר אחר.והפועל פרם את הגרב לקח מסמר ושלשל את החוט למטה, לחוט קשרו הפועלים למטה חוט סימון חזק יותר לחוט הסימון קשרו חבל ולחבל קשרו סולם חבלים.א”כ גם כשיש קשיים אין צורך לחפש פתרון מוחלט בכל מצב אלא לחפש להתקדם לשפר ושוב לשפר וכו’ עד שתגיע לפתרון. דבר זה נכון לכל נושא בחיים. ומיוחד בנישואים כשההחלטה נעשיתה בשלב שאדם עדיין צעיר לימים, אזי תתקל בקשיים והחכמה היא לשפר כל הזמן ולהתקדם עד שיגיעו יחד לאור הגדול. ותמיד לזכור ש “מעט מן האור דוחה הרבה מהחושך”.

2) חיי נישואין מהם? הרחב את תפלת הטור והב”ח לפי דברי הרמב”ן. בגמ’ יבמות תסג’ : מובא שפגש רבי יוסי את אליהו הנביא ושאלו : נאמר בעניין האיש והאישה אעשה לו עזר כנגדו, במה האישה עוזרתו? אמר לו אליהו : אדם מביא חיטים- חיטים אוכל?! , מביא פשתן- פשתן לובש?! אלא ודאי שלא. שחיטין צריך לטוחנם לעבדם ללוש ולהכין לחם וכך בפשתן צריך לעבדו עד שיהא בגד ככה האישה מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו. דהיינו תפקיד האישה  לעזור לאיש לממש את הפוטנציאל שיש בו- להוציא מהכוח אל הפועל.

בבראשית פרק ב’ נאמר: “לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו” ובהמשך “על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באישתו”. רש”י מפרש “ודבק באשתו” שהוולד נוצר ע”י שניהם ושם נעשה בשרם אחד. והרמב”ן מקשה על פרוש רש”י הרי הוולד עשוי בעתיד לעזוב אותם אם כן כיצד עושה מבשרם אחד? ועוד מקשה הרמב”ן : הרי לכל הברואים יש ולדות ושם לא נאמר “אחד” וכן אין קשר בניהם.וחס ושלום לאמר שהקשר בין האדם לאישה הוא בגדר “קח ותן” שהרי זה לקחת דבר קדוש ולעשות אותו חולין וע”ז נאמר “תועבה לא תביא לביתך”. הקשר בין בעל לאישה אינו בגדר החלפת צורך בצורך זה נאמר אצל בע”ח ואילו אצל בני אדם  זה משהו לנצח ולכן הבעל האישה מוגדרים כ”בשר אחד” אפילו יותר בשאר בשר שנאמר “אצל קרוביו”. ועפ”י זה ניתן להסביר את דברי הטור והב”ח באבן העזר סימן א’., שהטור פותח את הסימן ב”יתברך שמו של הקב”ה שהוא חפץ בטוב בריותיו”. שידע שאין טוב לאדם להיות לבדו ועל כן עשה לו עזר כנגדו וכו’ . כלומר אעפ”י שארבע טורים הם ספרי הלכה וזה נראה כהשקפה וכשבח של הקב”ה מסביר הב”ח שלכאורה אדם ואישה זה חיבור טבעי כמו לנשום חמצן ושלא יבואו אנשים ויאמרו מספיק לי חבר או ריע ואיני מעוניין באישה ויחשוב שמבן בזה יותר מהקב”ה ויאמר איני רוצה בטובה זו. ולכן הקב”ה יתברך שמו שם לנו סוג של חיוב הלכתי שהוא גם טבעי. בטבע האדם לרצות להיות דבק באישה ונפק”מ שאי אפשר לוותר על זה וכן יש לאמר לחתן היקר: הינך הולך לחופה- הולך לצות את עצמך. רק אחרי הנישואים הינך נקרא אדם ובלי אישה זה כאדם ללא חמצן ואם אתה חושב שאתה יכול ללא אישה זה אינו נכון ואינו טבעי

1. חיי נישואין לשם מה? תרומתם לעיצוב חיי האדם עצמו. (רבמ”ן, מהר”ל ,של”ה ושפ”א).

הכלי יקר בפרשת תרומה בעניין עשיית המשכן נאמר” את המשכן תעשה עשר יריעות” שמ’ כו’ א’, אומר הכלי יקר ישנם הרבה פריטים שנצטוו להכין והם יהיו בתוך המשכן אבל המשכן עצמו זה עשר יריעות ולא הפריטים שבתוכו, כמו שמובא ג”כ במסכת שבת כח’. ועשר היריעות שחיבורין יצר את המשכן לא פרקו אותם אחד מחברתם בזמן קיפול המשכן אלא קיפלו אותם יחד ולכאורה למה? 

פירוש הדברים שיש כאן ערך ומסר שהקב”ה רצה שהמשכן לכתחילה יהיה בנוי מחיבורים אבל אח”כ ישאר שלם עולמית, דהיינו שאין דבר מושלם וצריך חיבור של מספר פריטים על מנת ליצור שלמות. דבר דומה אנו רואים בפירות שנשתבחה בהם א”י. חיטה ושעורה פריטים קטנים שרק בצירוף הרבה מהם אפשר ליצר קמח. תאנה ורימון- חיבור מס’ רב של פריטים, זית גפן ותמר- שרק מצרוף הרבה מהם אפשר לייצר יין שמן או דבש. אם כן היחודיות של פירות אלא הצורך של זה בזה ע”י חיבור. וכן מובא במהר”ל בהלכות ריבית שהאחדות של ע”י באה רק בא”י לידי ביטוי. ואומר הרמב”ן בהקדמה לספר שמות :ואלו שמות בני ישראל הבאים מצרימה- מהי ו’ החיבור הרי זה ספר אחר ?. ואומר הרמב”ן נתייחד ספר אלה שמות בעניין הגלות הראשון והגאולה. א”כ הריהו בא לאמר באה הגאולה וחוזרים קצת לגלות. גאולה זה חזרה למצב טוב קודם כמו גאולת קרקע.

ושואל הרמב”ן היכן כאן החזרה למצב טוב קודם הרי הלכו למדבר? ואומר הרמב”ן הגאולה היא בהקמת המשכן שהקב”ה שוכן באוהליהם כמו ששכן באוהלי האבות הקדושים ולכן איש ואישה זכו – שכינה בינהם. וכך אנו יכולים להביא את הקב”ה ולהוסיף שכינה בתוכנו וזהו המצב הפרטי של הגאולה. 

והמהר”ל: בכתוב אהבת הריע פרק א’ אומר: מי שאוהב את הבריות הוא אוהב את ה’- ומי שאוהב את ה’ אוהב את כל מעשה ידיו. כלומר ע”י אהבה והחיבור בנישואים מגיעים לאהבת ה’ ומעשה ידיו.

ואפשר להסביר עפ”י השל”ה הקדוש: “ואהבת את ה’ אלוקיך”-ואהבת לריעך כמוך השוואות אלו מתחברות. ובעשרת הדברות ישנם אותיות כמניין כתר. ולומדים 613 אותיות כנגד תרי”ג מצוות, 71 אותיות שנשארו כנגד דרבנן – חנוכה,פורים ועוד. ואומר השל”ה שאפשר לומר שה-7 אותיות שנשארו הם סוף עשרת הדברות וזה המילים ” אשר לריעך”- 7 אותיות ולא בכדי שהרי “ואהבת לריעך כמוך” זה הרגל שהעולם עליו.

וה”שפת אמת” בראש השנה אמר:

זכור רחמיך ה’- ופירוש הדברים ברמח”ל בדרך ה’ שהסיבה שהקב”ה ברא עולם מכיון שהקב”ה טוב, וטבע הטוב להיטיב, א”כ למי הוא יטיב הרי בע”ח לא מבינים ולכן ברא הקב”ה את האדם ע”מ שההטבה תהיה מושלמת שהרי אדם בר דעת וע”י קיום תרי”ג מצוות הוא ירויח השכר ויקבל הטוב וכאן הקב”ה יכול להיטיב לאדם.ולכן בלי מסגרת נישואים לא יכול להיות אדם נורמלי – שמבחינת האישיות שלו מסוגל להיות טוב ע”מ לקבל את הטוב. וא”כ החתן הולך להשתלם בלהיות טוב ע”מ לקבל את הטוב שהקב” רוצה להיטיב איתו.כלומר ע”י הנישואים אנו הופכים להיות כצינור ע”מ להיטיב ולקבל את הטוב. וחיי הזוגיות זה ביה”ס של ” ואהבת לרעך כמוך”. ודרך חיי הזוגיות אפשר להעמיד דורות שידעו לקבל את הטוב הזה ולהמשיך לתת טוב ולקבל טוב. ועפ”י הנ”ל צריך לאמר לחתן כשאתה הולך לבנות את ביתך אתה הולך לקיים את מאמרו של הקב”ה. כל מה שאתה עושה זה לעשות את רצונו של הקב”ה ולהמשיך את המין האנושי כדי שנעשה מה שאנו צריכים לעשות- דהיינו, לעשות את הטוב ולהעביר אותו. ונסיים במה שאומר השפת אמת בפסח בעניין שיר השירים – שקריאת שיר השירים זהו המשלת אהבת ישראל והקב”ה לאהבת איש ואישה. וכל מה שהקב”ה יצר איש ואישה זה כדי שנוכל להבין הי אהבה ע”מ שנאהב את הקב”ה. “ויאמר אלוקים נעשה אדם” כתוב ב- “נפש החיים ” שהקב”ה ברא העולם בשישה מאמרות ולכן נישואים זה לעשות מאמרו של הקב”ה בכל רגע ורגע.

התייחס להבדלים שבין איש ואישה מקורם מציאתם ודרכי ביטויים.

תשובה-

בתחילה נביא מס’ מקורות לשונות. בבמדבר כז’ טז’ אומר משה לקב”ה ” פקד ה’ איש על העדה”. ומסביר רש”י שביקש משה מה’ למנות מנהיג אחריו מכיון שה’ יודע דעתו של כל אדם ואדם וידוע שאינם דומים זה לזה בידיעותיהם לכן צריך למנות מנהיג עליהם שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו . וכן מובא באור החיים כמו שהנבראים שונים זה מזה כך דעותיהם שונות זה מזה  וכל שונים בהשכל וברצון נוסף על שינוי פרטי הטבע. ובג’ סנהדרין סח’ מובא שמיתתו של ר’ עקיבא קשה משל כולם וזה בגלל השונות שהייתה לו מאחרים שאמר לו ר’ אליעזר שאתה שונה , שליבך פתוח ויכולת ללמוד יותר ולכן מיתתך קשה יותר. ובמסכת יבמות סב’ מובא ” ת”ר האוהב את אישתו כגופו ומכבדה יותר מגופו וכו’ “- לכאורה איש צריך לכבדה יותר מגופו ואומר רש”י כיון שהאישה שונה שהיא נפגעת יותר ומתביישת יותר ולכן צריך לכבדה יותר. ובנידה פרק שלישי מובא שונות בטבע בין אישה לאיש.

אישה- נידה, כדי שתהא חביבה על בעלה לאחר טהרתה כמו בשעת חופתה.

איש- מחזר אחר האישה ואין אישה מחזרת אחרי האיש.

בשעת תשמיש אדם פניו כלפי מטה (אדמה) ואישה פניה כלפי מעלה (בעלה), כל אחד מסתכל כלפי הדבר ממנו נוצר. אדם נוצר  מאדמה ולכן מסתכל למטה ואילו האישה נוצרה מהאיש ולכן מסתכלת אליו. דבר זה גורם לשונות ביניהם. אדם נוצר מעפר ולכן הוא מקבל פיוס ונוח לרצות כמו עפר תחוח ואילו האישה קשה בפיוס מכיון שנוצרה מהעצם שהינו קשה. והבדל נוסף האדם אין קולו ערב שנוצר מעפר שאם מכים בעפר אין קולו נשמע והאישה קולה ערב שנוצר מעצם שאם מכים בה קולה נשמע. ראיה נוספת לשונות מגמ’ סוטה יז’ דרש ר”ע איש ואישה זכו שכינה ביניהם, לא זכו אש אוכלתם. ודא אישה עדיפה על האיש-האי מצירף והאי לא מיצרף. ופירוש הדברים שהמילים איש ואישה מורכבות מאותיות אש אצל האיש תוספת י’ ואצל האשה תוספת ה’ וחיבורם זה שם ה’ במידה וזכו והולכים בדרך ה’ שכינה ביניהם, ואם לא זכו שא אוכלתם ששם ה’ ושכינה מסתלקת ונשאר רק אש.

ובעניין השונות אומרת הגמ’ עפ”י רש”י “ודאישה עדיפה מאיש” דהיינו שאש של האשה קשה יותר וממהרת לאכול ולהיפרע והטעם כיון שאין אות של שם ה’ מפסיק בין אותיות אש אלא מצורף אליהם ולכן תמיד יש אש אלא שהאות הא מווסתת את האש, ואילו אצל האיש האות י’ מפסיקה בין האש. “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו”- ריקנות ותמיהה. דהיינו היה רק כוח דק מאוד שאין בו שום ביטוי וממנו ברא אלוקים את העולם. וכוח דק זה נוצר ע”י הקב”ה כשעשה הקב”ה שמים וארץ, ומכוח דק זה הקב”ה מימש אותו והוציא ממנו מן הכוח אל הפועל וברא את העולם. וכשרצה הקב”ה לברוא את האדם לקח חומרים קיימים ועשה מזה אדם.וכוח האישה היה מוצנע בתוך האיש –כוח בלתי פועל.

והקב”ה הפיל תרדמה על האדם ולקח כוח זה וברא ממנו אישה. יוצא מכך שהקב”ה יצר את האדם – שהאדם נעשה בחשיבה ע”י חומרים ולכן האדם יש לו כוחות להתפתח ואילו האישה מהאיש כעין מן הכוח אל הפועל וזה יוצר מגבלות.והבדל יש גם בין האדם לבע”ח שבע”ח נוצרו מן האדמה הארציות ולשם פניהם מופנים, האדם לא נוצר מן הארץ אלאה’ יצר את האדם ולכן האדם נקרא אדם שדומה לאדמה וכמו שיש לאדמה כוח להצמיח כך יש כוח לאדם להצמיח. האדם נשאר עם הכלים הרציונאלים ההתפתחותיים ואילו האיש שנוצרה מן האדם- היא שואפת למה שהוא שואף כיוון שהיא מחוברת לשורש. יוצא מכך שלאישה יש כבילות- היא כבולה להתפתחות כיון שמשם נוצרה. ושאר הברואים כבולים לעפר כיוון שמשם נוצרו, ונתון זה יוצר את ההבדל בין שכל לרגש.

האיש – שכלתני יותר, האישה- רגשנית יותר. זה בא לידי ביטוי בחפצים- אדם בוחן את המציאות כ-25% ו- 75% ישקיע בהשלכות, הקשרים וחיבורם. ואצל האישה זה הפוך  75% בוחנת את המציאות ו- 25%  תשקיע בהשלכות וכו’. ההבדל בא לידי ביטוי גם בעמידה במצבים מסוימים . האישה מספרת משהו והיא רוצה שהוא יקשיב לה אבל האדם מטבעו אחרי ששמע כבר הספיק לו ומנסה לעשות השלכות. ישנה כמובן את השונות בין האיש והאישה בכל נושא הפיזיולוגיה לדוג’ האישה בזמן נידתה נמצאת במצב רוח ירוד צריך להבין לליבה ולתמוך בה.

שנה ראשונה – תפקידה בחיי הנישואין. (ספר החינוך חזו”א)

תשובה-

התורה בפרשת שופטים בענין הפטורים ממלחמת הרשות מונה את סוגי הפטורים , ובהם הנוטע כרם ולא חיללו בנה בית ולא חנכו ארש אישה ולא לקחה כן הירא ורך הלבב – חוזרים לביתם ואינם נלחמים. ובפרשת “כי תצא” מוסיפה התורה ואומרת “כי יקח איש אישה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל יהיה נקי לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח.” אנו רואים שבפרשת כי תצא באישה חדשה ישנו ציווי של לא תעשה – לא יצא בצבא ולא יעבור עליו, וישנה גם מצוות עשה- ושימח את שאתו אשר לקח. אדם שנושא אישה בשונה מארבעת הפטורים דלעיל אומר רש”י שהארבעה אומנם לא יוצאים למלחמה אך עוזרים בעורף אולם אדם שנשא אישה, שנה ראשונה לא יעבור לכל דבר,אסור לו אף לעזור בעורף.אלא נקי יהיה ושימח את אשתו אשר לקח.

וכ”כ ספר החינוך במצוה תקפא’ שהחתן בשנה הראשונה לא יצא אפילו לצורכי ציבור בניגוד לארבעה הפטורים דלעיל ומקורו ממסכת סוטה שנלמד מהכפילות בפס’ “לא יצא בצבא”-יכול לא יצא בצבא אבל יתקן כלי זין ויספק מזון ומים?ת”ל ” ולא יעבור עליו לכל דבר”. ודגש זה הוא דוקא בחתן שנה ראשונה . ועוד מובא בגמ’ שהעובר על כך עובר בשני לאוין, וזה על מנת להדגיש לנו את חשיבות הענין של “ושימח את אשתו אשר לקח”. במצוה תקפב’ אומר ספרה חינוך מצות עשה של”ושמח את אשתו..” שבשנה זו לא יצא לצבא וכן ימעיט במסחר וכד’ דברים המצריכים אותו להעדר מביתו ימים רבים.

ושורשי המצוה – ע”מ שיהא האדם מרגיל הטבע עימה , ועצם היותם יחד הופך להיות טבעי וללא זרות כי כך דרך הטבע שאדם מבקש ואוהב מה שרגיל בו. וע”י כך אומר ספרה חינוך שנשים אחרות וכל ענינהם יהיו בעיניו כדרך זרות וירחיק דרך הזנות אשר היא תועבה בעיני ה’. וע”י כך זיווגם יהיה בהכשר וכן הילדים הנולדים להם ויהיה העולם מעלה חן לפני ה’. בדין זה שייך בין בנושא בתולה, אלמנה, גרושה או יבמה למעט המחזיר גרושתו, ומצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן אין מחילת האישה מועילה מפני חשיבות העניין למעט לצורך מצווה או לשמוח עם רעיו וגם זה מוגבל לימים מועטים ובהסכמתה.

והחז”א בענין “נקי יהיה לבית ושנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח” אומר כיצד ישמחה?, שטבע האישה למצוא חן בעיני בעלה ואליו עיניה נשואות ולכן על האיש לשים לב לזאת להראות אהבה וקרוב בריבוי שיחה וריצוי דהיינו במגע וכד’. ואעפ”י שאמרו חכמים “אל תרבה שיחה עם האישה” והכוונה עם אישתו, אין הכוונה לשנה ראשונה. וכ”כ אומר החזו”א שצריך להיות “קלילים” דהיינו לא להיות עם האישה בחרדת דרך ארץ וכבוד שזה אינו גורם לקירוב, אלא בדיחות וקלות יכולים לגרום יותר לקירוב. והאיש והאישה זה גוף אחד אעפ”י שנראים כשני אישאויות כמו יד ימין ויד שמאל, אעפ”י שנראות כמופרדות בכל אופן ישנו גוף שמחבר אותם.

וצריך האיש להודיע ביציאתו לאן הוא הלך, מתי יחזור, מה עשה ביציאת ושדברים אלו גורמים לשמחת לב אצל האישה, ועם כל זה להרבות בתפילה ולבקש רחמים להצלחת הבית “שבכל דרכיו דעהו והוא יישר אורחותיך” וכן מובא בספר “הבית היהודי” של הרב שמחה הכהן שזוג הנישא מגיעים פעמים מרקע שונה, מנטליות שונה ולכן רק הקב”ה מזווג זיווגים שזהו דבר קשה מאוד. ולצורך כך באה השנה הראשונה שעדיין ללא ילדים (לאלו שזה נישואים ראשונים שלהם) על מנת שיקירו טוב יותר את טבעו של בן הזוג וע”י כך יתרגלו איש לרעהו כפי שהובא לעיל בשם ספר החינוך וע”י כך תרבה האהבה ביניהם. וכהדרכה צריך להמליץ לחתן בשנה הראשונה שאת הסדר השלישי יעשה בביתו לבד ולא עם חברותא (אמנם זה יכול להשתנות לפי הצורך והמקום). וחשוב ללמוד עם האישה מעט דברים המשמחים כגון נ”ך, שיר השירים, אמונה, זוגיות וכד’. וכן פעילויות משותפות החל מריקוד, ניגון, יצירות משחקים וכד’ שדברים אלו כפי שאומר החזו”א הם בגדר שחוק וקלות המביאים לקירוב ובונים את הבית להרמוניה וזוגיות טובה.