תהליך הלידה

בס”ד

תהליך הלידה הכולל בתוכו את ההלכות לפי כל שלבי ההתקדמות הלידה.

ונבאר במאמר זה רק את שלב הראשון של הלידה.

א} הלידה מתרחשת בעקבות התכווציות מתואמות, יעילות ובלתי רצוניות של שרירי דופן הרחם ולפתיחחתו המלאה, עד לפליטת העובר והשליה, תהליך הלידה מתחיל עם ירידת ראש העובר והשיליה אל אגן היולדת, והופעת צירי לידה, צירים אלו מאפיינים על ידי עוצמתם, אורך זמנם, והרווח שבין ציר לציר.

בשלב הלידה הצירים מופיעים במירווח של שלוש ארבע דקות, וכל ציר נמשך 45-90 שניות.

עם הופעת הצירים מתחלק הרחם לשני חלקים. חלק עליון עבה וחזק אשר מתכווץ באופן פעיל, חלק תחתון דק ומתרחב נשאר פסיבי. לפיכך התכווציות החזקות של החלק העליון של הרחם דוחפות את העובר כלפי מטה, והחלק התחתון של הרחם הולך ומתרחב ומאפשר את מעבר העובר כלפי חוץ, על מנת להשלים את הלידה מפעילה היולדת לחץ יותר תוך בטני רצוני אשר מסייע לדחיפות העובר החוצה.

ב} הלידה מתחלקת לשלשה שלבים.

השלב הראשון- מתחיל בצירי הלידה, ומסתיים בפתיחה גמורה של צוואר הרחם.

ונבאר כמה הלכות הקשורות לשלב הזה.

הלכה א.

אשה שמגיעה לבית היולדות, והרופאה בודקת אותה בדיקה שגרתית, של הכנסת אצבע או שתיים, האשה לא נאסרת מכך ואפילו שעשו בדיקה עם מכשיר שמיועד להכנסה לנרתיק ואי אפשר להכניסו לצוואר הרחם, האשה טהורה ואינה נאסרת ואפילו אם נמצא דם על המכשיר או על הכפפה והרופאה אומרת שהדם לא בא מהרחם, דינו כדם מכה והאשה טהורה.

מקור ההלכה: יש לדעת שדימום נרתיקי, ודימום שמקורו מחוץ לצואר הרחם לא אוסרים והטעם לכך, שבכל חודש הרירית שעל הדפנות הפנימיים נבנית מחדש, ומתפרקת כתוצאה מפעילות הורמונלית והוא דם וסת האוסר, לעומת זאת, דפנות הנרתיק והדפנות החיצוניות של צוואר הרחם, אין בהם שכבה רירית הנבנית ומתפרקת לפי המחזור החודשי ההורמונלי של האשה, לכן דימום מהנרתיק ומצוואר הרחם אינו נחשב דם מהמקור ואינו אוסר.(פוע”ה חלק א עמ’ 265)

הלכה ב.

אשה שאחזוה צירי לידה, עדיין היא טהורה ולא חוששים שמא נפתח רחמה להוציא דם, וכן אם הגיעה לבית חולים עם צירים, והמיילדת בדקה אותה באצבעה ולא היה דם אין לחוש כלל לטמאה לבעלה, וכן כשיש לאשה צירים וגם אומרים שיש פתיחה שתים ושלוש אצבעות טהורה כל זמן שיכולה ללכת ולא ראו דם.(עיין טה”ב חלק ב עמ’ נ)

הלכה ג.

כתוצאה מפתיחת צואר הרחם יום או יומיים לפני הלידה, משתחרר פקק הרירי המצוי בתעלת צואר הרחם, אם הוא נראה כריר בלבד ואין בו דם היא טהורה ולא חיישינן שמא יצא טיפת דם ולא יגרע מירידת מים ואפילו אם יצא עם טיפת דם יראה שהיא טהורה.

מקור ההלכה: עיין בספר נשמת אברהם (יו”ד סימן קצב) שהעלה להחמיר שאם הפקק הוא כגוש ואין דם היא טמאה ושכן פוסק הגרי”ש אליישיב זצוק”ל .ע”ש. אמנם לפי מר”ן הטהרת הבית (שם עמ’ נג) כל שאין דם אין לחוש לכלום.

ואם יש דם מעורב עם פקק הרירי, בספר אבני שהם(חלק א עמ’ תקז) פסק שאינו בא מהרחם אלא מצואר הרחם ואינו מטמא.