מעוניינת לשנות את מה שנהגה בעקבות לימודיה ככלה

אישה שלמדה הלכות טהרה אצל רבנית שאינה כמנהג אבותיה, והיא לא ידעה זו ונהגה כן כמה חודשים, ולאחר זמן בעלה אמר לה את ההלכות הנ”ל, ואמרה לו שהמורה שלה לימדה אותה אחרת, האם מה שנהגה נחשב למנהג מצווה שאינה יכולה לשנות אם לא שעל ידי התרת נדרים.

ולדוגמא אישה שלמדה בהיותה כלה שצריכה לספור לפני הפסק טהרה, חמשה ימים, ולאחר זמן בעלה למד את ההלכות ואמר לה שצריך לנהוג ארבעה ימים הא יכולה לשנות את הספירה לפני הפסק בלי לעשות התרת נדרים:

תשובה:

אם נהגה וידעה שיש הנוהגות אחרת והוא חומרא לספרדים ואעפ”כ נהגה וודאי שצריכה התרה.

אך אם לא ידעה שיש הנוהגים אחרת, או שידעה אך אמרו לה שהוא טעות, עד שבעלה העמיד אותה על מנהגם, לדעת הגר”ע יוסף זצוק”ל לא צריכה התרה, אך יש דעות שהצריכו התרה בחומרא שיש לה מקור בפוסקים ולכן חומרא זו של חמישה ימים שהרמ”א הביא אותה יש מקום להחמיר בה לדעות אלו.

כל מה שהחמירו הדעות האחרות הוא דווקא בהלכה שהרבה מהציבור נהגו כן בחו”ל ואע”פ שהוא לפי שהוא טעות שנהגו דלא כדעת השו”ע, יש מקום להחמיר, אך בהלכה שנהגה כן מפני שכך לימדו אותה במוסדות החינוך ובביתה לא היה מנהג ברור לכ”ע לא צריכה התרה. ועיין במקורות

מקורות:

עיין טה”ב ח”ב עמוד תטז במשמרת הטהרה, ובאבני שוהם ח”ב עמ’ תשלד.

וקיצור הדברים: בשו”ע יו”ד ס’ ריד סע’ א’ , דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור וכו’ אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שהיו סבורים שהם אסורים מן הדין, לא הוי כאילו קיבלום בנדר, ויש מי שאומר שאם הוא טועה ונוהג איסור בדבר המותר, נשאל ומתירים לו בשלשה כעין התרת נדרים.

ומשמע שסתם השו”ע כדעה שאם נהג בטעות ולא ידע שהוא חומרא לא צריך התרת נדרים, וכן כתב הרמ”א שהמנהג להקל כדעה הראשונה.

וכן הכריע שם ודלא כהגר”י מניצברג, והאבני שוהם כתב להחמיר שצריך התרה היות שהרבה מנשות הדור הקודם נהגו חמש ימים דהיינו שיש לחלק בשני דברים זה רבים הנוהגים כן, וגם נהגו איסור בדבר שיש מקום להחמיר בו.

והכרעת האבני שוהם היא דווקא במקרה של חמש ימים או מנהג אחר שנהגו בני ספרד בחו”ל כמנהג האשכנזים, והוא מפני שרבים נהגו כן, ויש לו מקום בפסיקה לדעות אחרות בפוסקים.

אך גם האבני שוהם מודה שבמקום שלא נהגו כן בחו”ל אלא פה בארץ נהגו כן מפני שגדלה במוסדות אשכנזים וכדו’ ולא היה מנהג ברור לאישה בבית ולכן הנהיגה כן בביתה, ולאחר שבעלה למד את ההלכות שבנידון זה אמר לה שאין ההלכה כן אין מקום להצריך התרה גם לדעתם.