שאלה: האם ניתן להפגש עם הכלה בימים הסמוכים לחתונה?

עקב המצב הבטחוני ושינויים שנעשו ברגע האחרון במיקום החתונה, מרגישה הכלה צורך לפגוש את החתן שלושה ימים לפני החתונה, האם הדבר אפשרי .?

תשובה: מכיוון שמדובר במנהג ולא באיסור, אם יש צורך אפשר להקל בכך.

ויש לדון עם הרב על כל מקרה לגופו.

הרחבה ומקורות:

עד פוסקי זמנינו אין התייחסות לנושא הזה, ומצינו אפילו להיפך שהיו מתראים והיה מנהג באשכנז לעשות סעודת סבלונות בלילה שקודם החופה (עי’ שו”ת מהר”ם מינץ והובא במ”א סי’ תמ”ד סק”ט, ועי’ ב”ש אהע”ז סק”ב, וע”ע חו”י ס”ע).

בספר אמת ליעקב (להגר”י קמינצקי זצ”ל, אבע”ז סי’ ס”ד הע’ 32) הביא מנהג זה מפי השמועה: ‘מנהג נכון הוא שהחתן והכלה לא יתראו זה עם זה שבוע ימים קודם החתונה’, ולא הביא טעם לזה. ובספר שלמי שמחה (פ”ט) מובא בשם הגרשז”א שהטעם למנהג זה משום דם חימוד שחוששין שתסתור ספירתה, אולם מעיקר הדין אין בזה שום איסור. ומובא שם שהורה שמכיוון שמשתדלים בשבוע זה להתרחק אחד מהשני, אף בטלפון לא ידברו, אולם אם יש צורך לדברים הכרחיים יכולים אף להיפגש ולא רק בטלפון. דברים דומים ראיתי בשם הגרי”ש אלישיב שנוהגים שאין נפגשים זע”ז שבוע לפני החתונה, ואמנם טעם מנהג זה אינו ברור, ואע”פ שיתכן שהטעם הוא משום דם חימוד לא די בטעם זה… ובזיווג שני אפשר להקל והמחמיר תע”ב, והתיר לשלוח מכתבים בשבוע זה אך לא ביום החופה.   (ספר אשרי האיש אהע”ז א’ פ”ו סל”ב – ל”ד, וע”ע קובץ מבקשי תורה כ”ה עמ’ ר”פ).   

וברור שאין הכוונה לאיסור המקורי של דם חימוד המבואר ונפסק ביו”ד סי’ קצ”ב, יעויין שם. והדבר פשוט שאלו היה חשש כל שהו היה הכרח שידונו בעניין ויאמרו מה דינם של מי שהוצרכו להתראות בשבוע זה או נפגשו במקרה אם סתרה שבעה נקיים או צריכה לפחות בדיקה. וכן היה צריך להימנע יותר משבעה ימים, שעל הצד שנאסרה תספיק לספור שוב (ואולי לכן יש שאינם נפגשים כעשרה ימים, או בכל אופן מאחר שעשתה הפס”ט, אך בינתיים לא מצאתי מקור לכך בפוסקים).  

ונראה עוד, כי גדולי ישראל הנהיגו הנהגה זו כחלק מהוראה כללית בהנהגת המשודכים קודם החתונה, שאף שנהגו ברוב העדות להיפגש בתקופה זו, יש לדאוג שהפגישות יקרבו במידה הנכונה, ולא יחטיאו את מטרתם וח”ו שלא יביאו למכשול כל שהו, וכפי שצעקו על כך גדולי הדורות, כגון רבי חיים פלאג’י (משאת חיים הסכמות אות קכ”ד), החפץ חיים (אהבת חסד ח”ג פ”ו) החזון איש (מעשה איש ח”ב עמ’ קנ”ד) ועוד…  אחרת אין כל היתר לפגישות אלו מאחר שכבר נפגשו ומצאו חן, וע”כ המליצו על פגישות לא ארוכות ולא בתדירות גבוהה, כל מקום כמנהגו, ובמטרה לבנות את הקשר בצורה הנכונה. ואף הגעגוע והציפיה המתפתחת בשבוע זה שקודם החתונה מסייעת לבנות את הקירבה, ויוצרת גם סוג של הפסקה בין תקופת ההכרות הראשונית לקשר האמיתי של חיי הנישואין. 

והנה מנהג זה אף שהתפשט יותר אצל בני אשכנז התקבל אף בקרב הספרדים בני התורה, וכפי שכתב הראש”ל בילק”י (שובע שמחות ח”א פ”ו ס”א ובהע’ שם): אצל הספרדים לא היה מנהג, לאחרונה התקבל יותר אצל בני תורה, והוא מנהג נכון והגון למעט בפגישות ככל האפשר. 

וע”כ העולה מהאמור: מכיוון שמדובר בהמלצה טובה ומנהג הגון, אך רחוק מלהיות אסור, בבואנו לדון בשאלות המתעוררות בשבוע זה, בפרטי הריחוק או הקלה בנסיבות מיוחדות, יש לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה, ולדון כל מקרה לגופו בהתאמה לאותו זוג ואותן הנסיבות, ובנוסף לשקול סדרי קדימויות כהתכתבות, שיחת טלפון, מכתב, ואם צריך יתכן גם פגישה.     

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*