שאלה: בביתי ישנם שתי בנות בוגרות המחפשות את זיווגם והנה הגיע עת דודים של הקטנה ורצונה להתחיל להיפגש ולבוא בברית הנישואין, והבת הגדולה מקפידה על כך ואינה מוכנה שאחותה תתארס לפניה, האם אחותה צריכה להימנע מלהיפגש עד שאחותה הבכירה תתארס.
תשובה: מותר לאחות הצעירה להיפגש ולהתארס ולהינשא עוד לפני שאחות הבגירה ממנה נישאה או התארסה, וכל שכן בשני אחים, שאין האח הצעיר צריך להמתין עד שאחיו המבוגר ממנו יינשא או יתארס, משום שגם על האח הצעיר מוטלת מצות פריה ורביה. ומכל מקום ראוי לפייס את האח או האחות הבוגרים יותר שבזכות שלא יקפידו על אחיהם הצעיר להינשא לפניהם יזכו להינשא בהקדם.
אך במקום ששני האחים או שתי האחיות או האח והאחות כבר התארסו, יש להקפיד שלא להינשא עד שאח או האחות הבגירה שהתארסו יינשאו בראשונה, ורק לאחר מכן האח או האחות הצעירים שהתארסו יינשאו אלא אם כן האח או האחות הבכורה מוחלת ואינה מקפידה.
מקורות:
בספר איגרות סופרים (סי’ כט, מכתבים ואגרות של החת”ס שנערכו ע”י נכדו – הרב שלמה סופר) מביא מכתב שכתב החתם סופר למחותנו לעתיד שהיה גביר גדול, ובתו של החת”ס באה בברית השידוכים עם בנו של אותו גביר, במכתב האמור מציין החת”ס שהוא מבקש מהגביר לעכב את נישואי בתו עם בנו של הגביר “במשך שנתיים”, בהיות והוא מקווה שבתוך אותו זמן בנו של החת”ס שהוא יותר גדול מהבת המשודכת, הרב שמעון סופר עודנו רווק והוא מאמין שהוא ימצא את זיווגו ויבוא בברית הנישואין בתוך שנתיים. שהרי פסוק מלא דיברה התורה (פרשת ויצא) שלא יעשה כן במקומנו לשאת את הצעירה לפני הבכירה. ומציין החת”ס באותו מכתב לגביר, שהוא שאל את רבו הגאון ר’ נתן אדלר על כך והוא הסכים עימו, ורבו אף אמר לו (הגר”נ אדלר) שהוא מצטער שהוא נכשל בכך. ע”כ. (ונדפסו דבריו בשו”ת חתם סופר ליקוטים (קובץ תשובות סימן ה).
מדברי החת”ס רואים שיש איסור להשיא את הבת הצעירה לפני אח הגדול ממנה ולכאורה אין הבדל עם זה היה אחות גדולה יותר שהרי המקור שהביא החת”ס הוא מבנות לבן לאה ורחל.
דברים אלו כהווייתם מצינו שכן פסק ר”ת כפי שמובא בתוספות (קידושין נב. ד”ה והילכתא) וזה לשונו: מעשה בא לפני ר”ת בבנו של הר”ר אושעיא הלוי שקידש בת עשיר אחד ואמר בתך מקודשת לי סתמא והסכים העשיר ולא פירש העשיר באיזו בת מבנותיו התכווין לקדש, ועל פי הדין אדם שקידש אשה שיש לה עוד אחיות ולא ידוע איזו אשה התכווין לקדש מאותם אחיות כולם אסורות עליו וצריך לגרשם מדין אחות אישה, ואותו הדבר כאן שלעשיר היו כמה בנות ולא ידוע למי התכוון, ושאל הרב אושעיא הלוי את ר”ת האם כל בנות של העשיר מקודשות לבנו מספק ואסורות עליו וחייב לגרשם?
והשיב ר”ת “שרק הגדולה מקודשת” משום שלא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה, ולכן ודאי שאותו עשיר התכוון לקדש לו את בתו הגדולה.
והר”ר מנחם מיוני נחלק עליו שהרי בגמרא בקידושין מבואר שמי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע את מי קידש שניהם אסורות עליו מספק וצריך לגרש את שתיהן, ואם הדין כדברי ר”ת למה שתי האחיות אסורות מספק, הגדולה מקודשת בלבד מהאי טעמא שלא יעשה כן במקומנו. וסיימו בתוספות שם שאף ר”ת חזר בו ולא עבד עובדא.
ולהלכה ג”כ נדחו דברי ר”ת, וכמו שפסק מרן השו”ע באבן העזר (הלכות קידושין סימן לז סעיף טז) שמי שיש לו שתי בנות, אפילו שתיהם קטנות, ושידך אחת מהן לאחד, ואחר זמן קבל ממנו קידושין ואמר, סתם: בתך מקודשת לי, אפילו היו עסוקים בה, שתיהן אסורות לו וצריכות גט ממנו. עד כאן.
ומבואר שחוששים שמא קידש את שניהם ולא אומרים שהתכוון לקדש לו את בתו הגדולה כדברי ר”ת שאומר כן מפני הטעם שלא יעשה כן במקומנו לקדש אל הצעירה לפני הבכירה. ולפ”ז לכאורה יוצא שאין חשש לקדש את הצעירה לפני הבכורה.
אך האמת שאין הדין כן. כי הנה הגמרא במסכת בבא בתרא (קכ.) מציינת את פרשת בנות צלופחד שנכתבו בתורה פעמיים, פעם אחת בפרשת פנחס שבאו למשה רבינו לתבוע את חלקן בארץ ישראל, ופעם שנייה בסוף פרשת מסעי שם התורה מציינת שהם נישאו לבני דודיהן לנשים, ומקשה הגמרא, מדוע כשבאו לפני משה מנאן הכתוב באופן הבא, “מחלה, נועה, חגלה, מלכה ותרצה”, ואילו בפרשת מסעי כשנישאו נכתבו בסדר אחר, “מחלה תרצה חגלה ומלכה ונעה”?
ומתרצת הגמרא: בפרשת מסעי שם מדובר שהם נשאו לבני דודיהן, מנאן הכתוב דרך גדולתן. כי מסתבר שנשאו לפי סדר לידתן. וכפי שכתב רשב”ם שם שהרי אין הדרך להשיא את הצעירה לפני הבכירה כפי שנאמר בתורה שלא יעשה במקומנו להשיא את הצעירה לפני הבכורה. ובפרשת פנחס שבאו לפני משה לתבוע את ירושתן, נמנו דרך חכמתן. וכפי שרבי אמי אומר: בישיבה, בין כשיושבים לדין, ובין בשאר ישיבות של תורה הלך אחר חכמה. ומושיבים את החכם לפני הזקן, אך במסיבה של משתה, או בנישואין, הלך אחר זקנה.
ודברי הגמרא הזאת נפסקו להלכה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם (סימן רמד סעיף יח), וזה לשונו של מרן השו”ע, היו ביחד, חכם שמופלג בחכמה והוא בחור וזקן שמופלג בזקנה והוא חכם קצת; בישיבה של דין או של תורה, הולכים אחר החכמה להושיב החכם בחור בראש ולדבר תחילה. ובמסיבה של משתה או של נישואים, הולכים אחר הזקנה להושיבו בראש. עד כאן.
והנה הב”ח שם כתב שהפירוש שבנישואין הלך אחר זקנה, שאם אחים או אחיות רוצים להשיא אותם ולעשות להם נישואין אף על גב שאחד גדול מחבירו בחכמה, לא יקדימו לעשות נישואין לקטן בשנים מפני שהוא גדול בחכמה אלא יקדימו לעשות נישואין לגדול בשנים אף על פי שהוא קטן בחכמה. דהכי איתא בפרק יש נוחלין גבי בנות צלפחד להלן מנאן הכתוב דרך גדלותן וכאן דרך חכמתן וכפי שפירש רשב”ם שלא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה. והרא”ש הביא פירוש רשב”ם זה בפרק קמא דקידושין (סי’ נד). וזה כוונת הטוש”ע שבמסיבה של משתה או של נישואין כלומר או אם יעשו נישואין הולכין אחר הזקנה להושיבו בראש דבין במסיבה “ובין בעשיית נישואין יקדימו למי שהוא גדול בשנים” אף על פי שאינו גדול בחכמה כמו הקטן בשנים. עד כאן. וכדברי הב”ח כן פסק הש”ך (שם ס”ק יג).
והנה אין מקום להקשות שלפי זה יוצא שהשו”ע לכאורה סותר את עצמו שהרי בהלכות קידושין פסק שאדם שקידש אחת מאחיות ולא ידוע מי מספק כולם מקודשות, ולא אומרים שהוא קידש רק את הגדולה משום שאסור לקדש את הצעירה לפני הבכורה ובהלכות כבוד אב פסק שאסור להשיא את הצעירה לפני הבכורה, והיישוב לכך פשוט כי בספק אשת איש שאיסורו מהתורה חיישינן שמא קידש את הצעירה, אבל לכתחילה צריך להיזהר שלא להשיא את הצעירה לפני הבכורה.
ומצאתי שמרן זיע”א בשו”ת יביע אומר חלק ד (אבן העזר סימן ו אות ג) דן בכך בדרך אגב, במי שקידש את בתו למי שיש לו שני בנים ולא ידוע למי התכוון אב הבנים להשיא את הגדול או את הקטן, וזה תוכן דבריו; ואין לומר מסתמא נתכוון לבן הבכור משום לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה. זה אינו, חדא דר”ת עצמו חזר בו ולא עשה מעשה כדבריו. ועוד דבבנים בעלמא שמצווים על פו”ר י”ל שאף לר”ת רשאי הקטן לשאת אשה לפני הגדול. ומ”ש הש”ך יו”ד (סי’ רמד ס”ק יג) בשם הב”ח, שאין להקדים את הקטן לגדול בנישואין, היינו כששניהם עושים חופה במעמד אחד מקדימים את הגדול תחלה. עד כאן לשונו.
מדברי מרן זיע”א יוצא א. שבבנים אין איסור קדימה כיון שיש מצוות פריה ורביה ב. כל האיסור להקדים מדובר ששני האחים או האחיות כבר התארסו ועומדים להשיא אותם שיש להקדים את הבכור או הבכורה, אבל לקדש או לשדך אין איסור להשיא את הצעיר לפני הגדול.
ואף שלא הביא סיעתא לדבריו מדברי רבותינו אחרונים כפי שרגיל להביא בדרך כלל, כאן שינה מהרגלו כיון שעיקר התשובה אינה עוסקת בדין זה לא ראה מקום להאריך בכך, אך כפי שנראה זכה לכוין להרבה מגדולי אחרוני זמנינו.
זה בראשונה בשו”ת אגרות משה (אבן העזר חלק ב סימן א) כתב שפשוט לענ”ד שאף לכתחילה יכול אח צעיר לישא אשה אף שאחיו הגדול לא נזדמן לו עדיין אשה לישאנה כי הרי הוא מחוייב לישא אשה ואיך שייך שלא יקיים חיובו בשביל שאחיו הגדול לא מקיים, ואף שמה שאינו מקיים הוא מצד האונס שלא נזדמנה ההוגנת לו מ”מ לא שייך שלכן יתבטל גם הצעיר ממצוותו איזה זמן בלתי ידוע.
ומה שראיתי איזה מחברים הביאו מהש”ך בשם הב”ח לאסור הוא טעות גמור, שהש”ך בשם הב”ח איירו בשעומדין שני האחים לעשות נישואין שכבר נשתדכו שניהם והנידון הוא רק לענין כבוד איזה נישואין יעשו תחלה שמחדשין שיעשו נישואי הגדול תחלה אף שהקטן גדול בחכמה, שמפרשים שזה בכלל מה שא”ר אמי בישיבה הלך אחר חכמה במסיבה הלך אחר זקנה שפרשב”ם במסיבה של משתה וה”ה לנישואין. (שאין הכוונה לסעודת נישואין דהוא מסיבה של משתה דמה לנו בשביל מה עושין המשתה אלא הפירוש למעשה הנישואין). אבל אם הגדול אין לו עדיין אשה לישאנה אף שהגדול הוא גם ת”ח גדול ממנו, אינו צריך לחכות עד שישיג הגדול אשה דאף איש פשוט אין לו לבטל מצותו בשביל ת”ח. עכ”ל.
מבואר שהאגרות משה נקיט ג”כ שכל האיסור ששני האחים באו כבר בברית האירוסין וצריכים להינשא שיש להשיא את הגדול תחילה. אבל כשהקטן רוצה להתארס והגדול עדיין לא מצא את בת זיווגו אין איסור לקטן להינשא לפני הגדול. וכדברי האגרות משה כן כתב הגאון מצאנז בשו”ת דברי יציב (אבן העזר סימן ט) שהשולחן ערוך דיבר כשמשיא שניהם ביום אחד, וההכרח לעשות מסיבות נשואין נפרדות, ואמרינן שיקדים המסיבה של הגדול. בנוסף כתב הדברי יציב שכל זה מדובר בבנות אבל לא בבנים שאז מותר להקדים הקטן. כי כל הטעם משום כבוד אחיו הגדול אתינן עלה, א”כ אפשר שרק לכבדו אבל אין החיוב להצטער עבור אחיו. דהא גם בשביל אביו אינו חייב להצטער (וכמו שפסק הרמ”א יו”ד סו”ס ר”מ, שאם האב מוחה בבן לישא איזה אשה שיחפוץ בה, הבן אינו צריך לשמוע אל האב). ובפרט שבבנים יש גם משום מצות פריה ורביה ולכן רשאי האח הקטן להשתדך לפני הגדול, ורק בשתי בנות מסתבר יותר שלא להקדים את הצעירה.
ובשו”ת מהרש”ם (חלק ג סימן קלו) נשאל על אחות שהיא בת עשרים שתים אם יכולה לעקוף את אחותה בת עשרים ושבע, וכתב להתיר לה להינשא קודם כיון שהוא שעת הדחק שהיא כבר גדולה, ובפרט שכבר נשתדכה לת”ח עשיר ומי יודע אם יזדמן לה שנית שידוך כזה, “ואיסור זה אינו רק בכלל נימוס ודרך ארץ”, והגם שבש”ע סוסי’ רמ”ד הובא דין זה מכל מקום אינו דין גמור. ע”כ. הנה המהרש”ם כתב לחדש שכל הדין שהשו”ע פסק שאין להשיא בת קטנה לפני הגדולה זה דרך נימוס ודרך ארץ ולא דין. והסכים עימו בשו”ת הרי בשמים חלק ב (מהדורא תניינא סימן פד) שכתב דעל כרחך אין זו סברא מכרעת כ”כ דאינו רק מהלכות דרך ארץ.
ובנוסף הוסיף שם המהרש”ם שבתשובה אחת כתבתי דדבר זה לא שייך רק בשתי בנות משא”כ בבן ובת שהבן מצווה על פו”ר ולא הבת. והחזיק אחריו בשו”ת מנחת יצחק (חלק ח סימן קכה) אחר שתמה על האגרות משה שכתב שכל הדין נאמר כשבאים להינשא שיש להקדים את הגדול, שזו תימא לומר וזו טעות גדולה, דהרי בפירוש כתב הרשב”ם שם, דכל ההוכחה דמנאן בנשואין דרך גדולתן דמסתבר דכך נולדו דכתיב לא יעשה כן במקומינו. א”כ אם נאמר כחילוקו הרי אפשר דלא הוי כדרך גדולתן אלא שלא נזדמן להם בפעם אחת. ולכן נראה שכל הדין נאמר רק בבת אבל בבן אין מחויב הבן להמתין על הבת שאינה מצווה על פו”ר, וגם נראה דהיכא דלא אפשר שאני, ומשום דהאי דינא שפסק השו”ע ביו”ד שם, לא הוי דין גמור וכמ”ש המהרש”ם, ורק היכא דאפשר להקדים מקדימין.
ובשו”ת אפרקסתא דעניא (ח”ג אבן העזר סימן רסו) כתב שיש לומר שאפי’ בשני אחים או שני אחיות נמי לא אמרן אלא אם שניהם מוכנים לנשואין אז איכא למיזל בתר שנים, מה שאין כן אם הצעיר או הצעירה לבד מוכנת לנשואין, אזי אין החיוב להמתין עד שיזדמן אפשרות נשואין לגדול בשנים, דודאי הא דלא יעשה כן, לא עדיף מהיכא דאמרו חכמינו זכרונם לברכה שזה קודם לזה, כגון תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, מכל מקום אם הקדים את המאוחר יצא.
ובשו”ת ציץ אליעזר (חלק כב סימן נב) נשאל במקרה שלא ההורים מחתנים את הצעירה לפני הבכירה, אלא הצעירה עצמה מזדמן לה להתחתן לפני אחותה המבוגרת יותר ממנה, והיא לא הבכורה ממש. דכמה מבוגרות יותר ממנה כבר התחתנו וזאת אומרת שיש לה עוד זמן, והשיב על כך להתיר על פי מה שכתב בספר גנזי יוסף בשם ספר מעגלי צדק, שיש להתיר לכ”ע כשאין אחותה בכירה רק פשוטה, ושנעשה מעשה בזה באופן שאחותה הגדולה בעצמה הסכימה לכך. ובנוסף כתב שם בשם שו”ת בית יחזקאל (סי’ ס) שנשאל בדין זה, וכתב דאם האב נותן נדוניא לבנותיו אז הדין נכון שאין להשיא בתו הצעירה לפני הבכירה, אבל אם אין האב נותן משלו מאומה, מה חשש יש אם בא אחד ומקדש את הצעירה.
ומצאתי שהחתם סופר עצמו בתשובה (שו”ת חתם סופר חלק ז סימן כג) שכתב הלא גם לתת הצעירה לא נמצא מנגד ואפילו הכי אין למידין הימנו, ואי משום דכתיב במקומינו, רק במקומו היה המנהג כן, דאלו דברי לבן הם. ע”כ. ומוכח שלדינא לא חייש לדברי לבן. והגאון דברי יציב בסוף התשובה שהבאנו לעיל כתב שהחת”ס השהה את בתו להינשא עד שאחיה ישתדך ויינשא משום שמחותנו הסכים להמתין.
ומעל הכל בספר תשובת ציץ אליעזר (שם) הביא בשם תשובת מהר”י מינץ שהביא שהמהר”י חגיז ז”ל התמרמר על המנהג הרע הזה שלומדין מלבן הארמי בזה, יפה כתב דיותר יש ללמוד ממה שרצה יעקב לעשות ממה שעשה לבן. ע”ש. וראיתי שהרבה מהאחרונים דנו בשאלה זו מדוע צריך לחשוש לדברי לבן (ע’ בש”ס מתיבתא עוז והדבר עיונים בהלכה בבא בתרא קכ.) ועוד חזון למועד.