זוגיות – לשם מה?

השפעת תהליך הכנה לחיי נישואין על היכולת בקבלת החלטת בחירת בן/בת זוג בחברת הפו”פ בחברה הדתית.

מבוא

 בעשורים האחרונים חלו תמורות מרחיקות לכת במבנה המשפחה בחברה הישראלית, ואולם התא המשפחתי ומוסד הנישואים תופסים מקום מרכזי ונתפשים כרצויים ומועדפים חברתית.

בחברה הדתית קיים מסלול חיים כמעט ברור.

לימודי ישיבה / אולפנה / תיכון רגיל, מדרשה / מכינה, צבא / שירות לאומי, בחלקם נסיעה לחו”ל, לימודי מקצוע – כאשר שילוב חיי נישואין משתלב בין לבין. בד”כ מתקופת צבא/שרות לאומי ואילך מתחילים לצאת לדייאטים, להיכרויות למטרת נישואין. בחלקם מכירים ע”י סיוע מהחברה (משפחה, חברים), בחלקם יוזמים בעצמם וישנם גם כאלה המגיעים לשדכנים. בחברה הדתית ישנה הערכה רבה וחשיבות להקמת בית יהודי שצריך להיות מתוך כללי צניעות ברורים, מתוך הכרת חשיבות הנושא לחברה ומתוך רצון פנימי ותועלת אישית.עולם הערכים מורכב מאד  ולפעמים אפילו סותר. לדוגמא: הרצון למימוש פוטנציאל אישי בלימודים, קריירה וכו’ לעומת הקמת תא משפחתי כביסוס שושלת הדורות של העם היהודי. לכן חברה זו בחלקה הולכת סחור סחור בתהיות וחיפוש עצמי, ובחלקה מחפשת ומבקשת מקורות הסבר והכוונה כיצד להתנהל בפרק זה בחייהם. ויש גם כאלה שברורה להם הדרך אך בכל זאת עדין צריכים סיוע מהחברה למציאת בן/בת זוג. מקורות המידע שקיימים כיום לחברה זו התוהה ומחפשת מידע הם: מורה, רב או מדריך, הורים עם מודעות לחשיבות ההכנה לקראת נישואין (מצריך קשר טוב וחיובי), ספרות שמכוונת בעיקרה לזוגות שנישאו זה מכבר ובמקרים פחות מוצלחים חברים “בעלי ניסיון”. ריבוי חברת הפו”פ בציבור הדתי מדאיגה מאד את החברה כולה ויש רצון כן כיצד לסייע לחברה זו לצאת ממעגל הרווקות.

לאחרונה רבו המקרים של ביטולי אירוסין ונישואין, כמו גם חברת פו”פ שהגיעו לגיל מבוגר, ומשברי נישואין. כל אלה מוליכים להבנה שיש צורך ללכת לאנשי מקצוע כגון יועצי נישואין, פסיכולוגים ועוד, כדי להכשיר את החברה הנ”ל להגיע לחיי נישואין תקינים. בעבודה זו אפתח צוהר נוסף המאפשר כלי לקבלת החלטה להיכנס לחיי נישואין מאושרים. אציין עוד שעבודתי המחקרית תעסוק בבעיות הקיימות בחברה הדתית בלבד.

שאלת המחקר

לבדוק האם הכנה לבחירת בן זוג ( כיצד מחליטים?), מאפשרת לחברת הפנויים פנויות להגיע ליכולת בחירת בן זוג ללא לבטים – על ידי מתן כלים של העצמה ומודעות עצמית, למידה מה הם חיי נישואין תקינים, תקשורת זוגית וכו’? בתחילת הסדנא יועבר דף ציפיות, ובסיומה תיאום ציפיות.

הכנה לחיי נישואין – מדרש (ויקרא רבה פרשה ח)

“מטרוניתא רומאית עשירה שאלה את ר’ יוסי בר חלפתא, אמרה לו:
בכמה ימים ברא הקב”ה את עולמו?
אמר לה: לששת ימים, דכתיב (שמות לא): כי ששת ימים עשה ה’ את השמים וגו’.
אמרה לו: ומאותה שעה עד עכשיו מהו יושב ועושה?
אמר לה: מזווג זווגים. אשתו של פלוני לפלוני, בתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו(בתמיהה): זהו זה?!
אף אני יכולה לעשות כן!!! כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת!
אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא, כקריעת ים סוף!
הניחה והלך לו.
מה עשתה?
שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות.
אמרה להם: פלוני ישא לפלונית, פלוני לפלונית, זווגן בלילה אחת. 

בבוקר באו אליה, זו ראשו פצוע וזו עינו נפוחה, זה קיבל נקע ביד וזו רגלה שבורה, זה אומר אינני רוצה אותה, וזו אומרת אינני  רוצה אותו.
מיד שלחה והביאה את ר’ יוסי בר חלפתא אמרה לו: רבי! אמת היא תורתכם, נאה משובחת היא! יפה אמרת כל מה שאמרת.
אמר לה: לא כך אמרתי לך, אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב”ה כקריעת ים סוף?! שנאמר (תהלים סח): אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.
מהו בכושרות?
בכי ושירות!!! 

מי שרוצה-אמר שירה, ומי שלא רוצה – בוכה.
ומה הקדוש ברוך הוא עושה?
מזווגן על כרחן שלא בטובתן.”

עד כאן הסיפור.

ממדרש זה ניתן ללמוד מספר דברים: הראשון והמכריע שביניהם שהקב”ה הוא עצמו שותף לתהליך בחירת בני הזוג. ולא עוד אלא שהזמן המושקע בתהליך זה על ידי הקב”ה בעצמו הוא מאז ימי בראשית. מכאן שזיווג איש ואישה אינו פשוט כלל ועיקר – הוא דבר חשוב וגדול. שנית, שלעבור למצב של זוגיות צריכה להיות מודעות, למידה, הכנה, חשיבה. ככל שתהיה תובנה מהם  חיי נישואין, בהתאם לכך הציפיות, התנהגות המתאימה (אינוודיאליסטית   לכל זוג בפני עצמה) ,כך יגיעו בני הזוג לחיי נישואין מסופקים. לבחור בן זוג צריכה להיות מודעות אישית גבוהה היכן אני מול נושא הזוגיות וכיצד אני מעוניין שבן/בת זוגי/תי יהיו..- לא “נופלים” על זה. האם כדי להגיע להתאהבות צריכה להיות אהבה, ומלכתחילה מה זאת אהבה?

ישנה אהבה המתעוררת מגורמים חיצוניים כגון: יופי, מעמד חברתי, חכמה וכדומה. כאשר הגורמים האלה משתנים, האהבה בין בני האדם פגה, רמב”ם בפירושו למשנה “כל אהבה שהיא תלויה בדבר- בטל דבר, בטלה האהבה. ושאינה תלויה בדבר- אינה בטלה לעולם…” (משנה אבות ה, טז). מסביר שאהבת אמנון לתמר נבעה מתאווה גשמית מתוך אהבת עצמו, וששקטה הסיבה התאווה בטלה ואיתה גם האהבה. ומאידך, ישנה אהבה הנובעת מיחס נפשי עמוק ללא גורמים חיצוניים שהיא מתקיימת גם במצבים משתנים והיא עמידה לאורך זמן. אהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר, לא בכסף, לא בתועלת הביטחון והמנוחה הנעימה ולא בהנאות גופניות הנפסקות ועוברות כלעומת שבאו, זו אהבה אמיתית נשגבת.

לפי הרב והרבנית אברמוב (1999), אהבה באה משורש ‘הב’ כלומר ‘תן’. אהבה היא תוצאה של נתינה. נקודת המפתח היא אהבת אדם את עצמו. במצב כזה יכול אותו אדם להגיע למדרגה של אהבת הזולת, במקרה שלנו בן הזוג או בת הזוג. אהבה אמיתית ובוגרת מתפתחת ומגיעה לשיאה בתוך מסגרת המאפשרת נתינה ללא גבול וללא גמול מתוך הרגשת מחויבות ומתוך נאמנות הנוצרת וקיימת אצל בני זוג הקשורים קשר נישואין. להגיע לידי החלטה  בכל תחום שהוא זהו תהליך מורכב, ועוד יותר בהחלטה לזוגיות שבדרך כלל היא מלווה בהתאהבות (ועדין לא ברור האם זו באמת האהבה היעודה) ולעיתים לא, ובנקודות ברור מאוד מורכבות ובגורמים שונים ומשונים. אך להחלטה צריך להגיע, דרך סיוע חיצוני -כחברים מורים אנשי מקצוע, או דרך סיוע פנימי- לימוד, ברור ולעיתים גם אפילו החלטה של “קפיצה למים”…

בסופו של דבר צריך להגיע להחלטה!

זוגיות – לשם מה?

ממדרש קודם משתמע שעלולה להיות זוגיות כואבת ומייסרת. ר’ יוסי אף משתמש  בדימוי “קשה זיווגן כקריעת ים סוף“. הרב קנוהל בספרו “איש ואישה זכו שכינה ביניהם” (תשס”ה) מסביר את קריעת ים סוף באופן שבו המים הם בעצם חומר רך מאוד שאפשר ל”חתוך” את המים ביד אולם מיד לאחר מכן המים חוזרים למקורם למקומם. זהו בעצם הסברו לקריעת ים סוף. הרב קנוהל ממשיך את הסברו למדרשו של ר’ יוסי שהחלטה למי להינשא הינה בעצם רק תחילת הדרך, והמבחן הגדול והאמיתי הוא ההתמדה בחיים המשותפים.

ובכל זאת מדוע בני אדם מתחתנים? ראשית נאמר שזהו דחף טבעי (יצר המין) ,אינסטינקט הישרדותי הקיים בטבעו של האדם. יש שיטענו שכדאי להתחתן מסיבה אגואיסטית כדי לא להיות לבד מבחינה חברתית “לא טוב היות האדם לבדו”(בראשית), ואכן מוצאים אנו שהאדם מעצם טבעו בדרך כלל איננו יכול לחיות לבד. על פי רוב בני זוג נישאים זה לזה, ממקווים ומצפים לחיות בהתמדה חיי אושר תוך התפתחות אישית. לעיתים נישואין מתדרדרים לעימותים בין בני הזוג, ומובילים בצער לפירוד. על פי מחקרים סטטיסטיים מתברר שיציבות הנישואין בימינו מתערערת. הנישואים  רגישים ושברירים יותר מבעבר.

הסיבות לכך שונות:

• קשיי המעבר  ממסגרת חמולתית רחבה למסגרת משפחתית גרעינית שצריכה להתמודד בתחומי הזוגיות, הפרנסה וגידול הילדים.
•  יש נשים שמרגשות חנוקות ומתוסכלות בנישואין ומאחר שכיום נשים שותפות במידה שווה לגברים בפרנסת המשפחה ויש אף ביכולתן לפרנס בעצמן את ילדיהן.
• תוחלת החיים, וכיום אנשים ממשיכים ומתפתחים אף בגיל מבוגר. יש שהשינויים בחייהם אינם לרוחם של בני הזוג וכל אחד מהם מתפתח לכיוון אחר, וכך נפערת בינהם תהום.

נוכח השינויים הרבים שחלו בימינו, עולה חשיבותם של נישואין איכותיים ומושקעים ויש לבחון מחדש את יעדיו של מוסד הנישואין.

בק (Beck ,1988) מנה עשרה מאפיינים של קשרי נישואין:

1. רגשות חום.
2. אכפתיות.
3. ביטויי אהבה.
4. קבלה.
5. אמפטיה.
6. אינטימיות.
7. ידידות.
8. הסבת קורת רוח.
9. תמיכה.
10. קירבה.

זוגות רבים עשויים לאבד במהלך חייהם את היעדים האידיאליים שנזכרו לעייל עקב שגרת חיי היום-יום, ועקב ציפיות גבוהות מדי. והם מסתפקים במהלך השנים במסגרת נישואין לשם הולדת ילדים וגידולם, וכתעודת ביטוח כנגד חיים ללא בן זוג. עמדה על כך פרופסור קלייר  בספרה “טובים השניים” (1991) כי קיים פרדוקס מובנה בעצם ניסיון לשדך ולזווג שניים, שלכל אחד מהם ישות עצמאית נפרדת ואישיות מובחנת,לגוף אחד המחובר בברית נישואין. (הספר “טובים השניים” חושף את השינויים שעוברים בני זוג בתהליך הנישואין. ואת הניגודים שבין בני הזוג, ניגודים המסתתרים מאחורי עימותים יומיומיים. הספר מנצל את הניגודים ומראה איך אפשר להפוך אותם לכלי חיובי, לצמיחה של בני הזוג לעבר נישואים דינמיים ומאושרים.) עם השונות המוחלטת ביניהם ובכל זאת ההתחברות למעין ישות אחת בלתי נפרדת במסגרת חיי הנישואין, הזוגיות עוברת תהליכי שינויים רבים, שונים ומורכבים. וככל שבני הזוג שונים והניגודים ביניהם עצומים ומתעצמים כך העימותים והאי תקשורת גדלה ומתעצמת.ובכל זאת קלייר מוכיחה שדווקא ממקום של שינוי וניגוד אפשר להגיע למקום של התחברות זוגית ושל מימוש והעצמה של כל פרט בזוגיות ולהגיע ולממש חיי נישואין דינמיים ומאושרים. לפי זה התפיסה האומרת שנישואין טובים הם אלה שאין בעיות, אינה מציאותית.

גו’ן. גרי בספרו “גברים ממאדים ונשים מנגה” (1994) משקף את ההתמודדות של בני הזוג מתוך השונות העצומה אשר ביניהם.הוא מביא הרבה מקרים וחוויות אשר עוברים על זוגות, וכיצד נתן להם כלים להתמודד עם אותם חוויות. גו’ן גרי כדי להעצים את השונות בין המינים מכניס אותנו לחוויה של סיפור דמיוני שבו מסופר כי גברים מכוכב מאדים התבוננו יום אחד במיקרוסקופ שלהם וגילו את הנשים החיות על כוכב נוגה. הצצה קלה על נשות הכוכב העלתה בהם רגשות שלא הכירו לפני כן גרמה להם לטוס לעברם, ואילו נשות נוגה חיכו להם בקבלת פנים חמה. במשך 4 שנים הם נהנו מאד משהותם ומהביחד שבעשייה המשותפת ובחלוקה של האחד עם השניה. וזאת למרות ואפילו מהיותם מכוכבים שונים והבדלים מהותיים הם למדו,חקרו והעריכו האחד את השניה. כעבור שנים מס’ החליטו לעבור לכוכב הארץ ובשל האטמוספרה השונה נגרמה להם מחלת “השכחה”. הם שכחו את שהם באו מכוכבים שונים ובשל כך הם אמורים להיות שונים, ואת כל שנות הלמידה והחקירה של האחד את השניה ואת ההבדלים שביניהם.

ובשל כך החלו העימותים אלו עם אלו מאז ועד היום…

אחד המקרים שמופעים בספרו:סנדרה ולארי נשואים 20 שנה. סנדרה רצתה להתגרש,ולארי ביקש יעוץ. סנדרה אמרה שאין באפשרותם להישאר ביחד “הוא לא אוהב אותי,הוא לא מרגיש כלום, הוא מסתלק שאני זקוקה לו, שאני רוצה לשוחח. במשך 20 שנה הוא לא הביע את רגשותיו. נמאס לי לדחוק בו להיפתח לחשוף את רגשותיו, ולא לחשוש להיחשף”.

גברים דומים לגומיות – כך לימד אותה גו’ן גריי. כאשר הם מתרחקים הם נמתחים עד לנקודה שממנה הם קופצים בחזרה. הגומיה היא דימוי לתיאור המחזוריות האינטימית של הגבר.מחזור הכולל התרחקות לשם התקרבות מחודשת. סנדרה הבינה שהיא בעצמה תרמה להתנגדות והתרחקות של בעלה בשל דרישתה שלה לאינטימיות ותקשורת חונקת יותר.היא הבינה שהבעיה “שלו” היא בעצם הבעיה” שלהם”. והיא זו שתרמה להיווצרותה. ועם כל המורכבות והשונות, המחלוקות והקשיים עדין יעדיפו רב האנשים לחיות בזוגיות ולא לבד. ע”י סיפורים חיים שכאלה מעביר גו’ן גרי כלים, מסר ולימוד אודות חווית הזוגיות. בנוסף לסיבות החברתיות ישנן סיבות ערכיות דתיות לחשיבות הזוגיות: “לא טוב היות האדם לבדו”(בראשית) מפרש רש”י “שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקב”ה הוא היחיד בעליונים ואין לא זוג וזה בתחתונים ואין לו זוג” לכן ברא גם את האישה. ומסביר הפרקי דרבי איעזר “אמר הקב”ה אני יחיד בעולמי וזה יחיד בעולמו. אני אין פריה ורביה לפני וזה אין פריה ורביה לפניו. לאחר כן יאמרו הבריות… הוא שבראנו, לא טוב היות האדם לבד אעשה לו עזר כנגדו. על פי הנדריקס (2006), הגישה הרואה בנישואין מצב קבוע שהצלחתו תלויה ביכולת להשיג בן זוג מוצלח – שגויה. לדעתו, הנישואים הם מסע רוחני ונפשי המתחיל במשיכה הדדית, נמשך ועובר במישור הטרשים של גילוי “העצמי” ומגיע לשיאו במימוש קשר בר- קיימא, קשר אינטימי ומלא אושר. היכולת לממש את פוטנציאל הנישואין תלוי בנכונות להתוודע אל החלקים  הסמויים של “העצמי” ושל בן הזוג, ולא ביכולת למצוא בן זוג מושלם. הנישואין מעוררים בנו פנטזיות, הפנטזיה שיטפלו בנו לנצח, שיעניקו לנו כל הזמן ושיתגשמו כל חלומותינו. אך הנישואין יוכלו להתפתח אם נחשוב על בן זוגנו, אם נבין את צרכיו  ונדע ממה הם נובעים, עלינו להיות למודעים לרצונותינו, לפחדינו, לבדוק מה מציאותי, ומה בלתי מצואתי, האם מה ש”אני” מצפה מבן זוגי אכן מתאים לי ועד כמה הוא מסוגל למלא את ציפיותיי או שמא “אני שבויה בעול הערכים שלי?

הרב משה בלייכר בספרו “שכינה ביניהם” שואל בספרו “איך בתוך מציאות החיים של איש ואישה יכולים להופיע שמחה, נעימות וקשר של אהבה עמוקה, שהולכים ונבנים ויוצאים לפועל דרך מציאות חיי הנישואין, כיצד הבריאה הזו של איש ואישה יוצרת בנו מדרגה חדשה, שלא זו בלבד שאיננה מצמצת וחונקת את האדם, אלא להיפך, היא מוציאה לפועל את ערכו ואת עצמיותו בצורה היותר שלימה ואמיתית”. ערכה של הזוגיות כנדבך, כאבן יסוד נוספת לבנין האומה הישראלית – וכמובן אחריות הזוג לבניינה הערכי של האומה.

הרב יוסף דב סולובייצי’ק בספרו “אדם וביתו” (2009) מציין שנישואים הם קרקע פורייה לפיתוח יכולות חברתיות ולהגשמת חזון אידיאלים משותפים של בני הזוג.

מגוון הסיבות לכך שאדם בוחר להיכנס לחיי זוגיות או לעיתים אולי אפשר לומר כמעט ברובם מובל לחיי זוגיות מסיבות חברתיות (נורמה, לחץ, תהליך טבעי), אינטרס אישי (היבט כלכלי, בריחה מבית מורכב, מפחד להיות לבד), ערכי (דתי, מימוש פוטנציאל אישי, נתינה לאחר, בנין האומה) ועוד. כאשר הפרט יגיע לתובנה מאיפה הוא מגיע לחיי נישואין יעזור לו הדבר בבחירת בן הזוג המתאים לו ובבנין חיי הזוגיות שלו.

הכנה/הדרכה לחיי נישואין, מדוע?

במעגל החיים אנו פוגשים את הרך, הילד, המתבגר, המבוגר הזקן והישיש. ישנם מחקרים רבים אודות כל תקופה ותקופה ומחקרים נוספים רבים אודות המעבר או אי המעבר שביניהם. תהליכי הגדילה וההתפתחות קיימים בכל שלב ושלב במעגל החיים. תהליכים אלה שונים בקצבם ובמהותם לדוגמא קצב התפתחות הגדילה של ילד אינה דומה  לזו של נער, ילד או ישיש. כשם שהשנה מחולקת לעונות ועם זאת, העונות הן תהליך רציף, כך גם החיים מחולקים לשלבים (פלדמן, 1988). קיימים שלושה רבדים שהם: התחום הביולוגי, התחום הפסיכולוגי, והתחום הסביבתי. כל שלב מקבל את הכרתו כאשר מתקבלת התוצאה הכוללת מתוך שלושת הרבדים, כאשר בין כל תחום יש את המעבר שביניהם כנ”ל. הגדילה וההתפתחות מתממשות בשלב אחד תוך הכנה לקראת השלב הבא אחריו. במידה ואירעה טראומה כלשהיא כמחלה, פטירה, משבר כלכלי וכו’ המערכת כולה מתארגנת מחדש ונוצר שיווי משקל חדש בהתאם למציאות העכשווית. משברים, תגובות למשבר או המצבים הפתולוגיים שהתפתחו עקב הזעזוע, אלו מהווים צמתים בחייו של אדם היכולים להוביל להתפתחות נורמאלית לשלב הבא או מאידך יכולים להביא לפתולוגיה נפשית.

אותה חוקיות החלה על הפרט, חלה גם על התא המשפחתי. כל פרט הגדל ומתפתח בתא המשפחתי בדינאמיקה משלו. וכל פרט משפיע ומושפע לתוך ומתוך התא המשפחתי. הדינאמיקה של הפרט משפיעה על האינטראקציה הפנימית של התא המשפחתי. ומכאן ואילך זה הולך ומתפתח לחברה כולה. המעבר מילדות לבגרות דומה מאוד למעבר שבין היום ללילה. בפי חז”ל נקרא המעבר “בין השמשות” זה הזמן שבין תחילת שקיעת החמה לבין צאת הכוכבים, זמן שהוא ספק יום ספק לילה. כך גם המתגבר-ספק ילד ספק מבוגר.

המעבר מילדות לבגרות הוא מצב של חוסר בהירות, של דמדומים. במצב זה עלינו ללמוד מחוכמתו של הקב”ה, המחליף זמנים ומשנה עתים בתבונה. במעבר שבין הילדות  לבגרות יוצאים הילדים ממצב מסוים, אך עדין אינם מגיעים למצב שלאחריו. במצב ביניים זה הם עלולים לחוש אי-יציבות, לשאת לחצים פנימיים וחיצוניים מפני שהם כבר אינם ילדים, אך לכלל בגרות טרם הגיעו.

בכל החברות והתרבויות נחשב גיל ההתבגרות לתקופה קריטית בהתפתחותו של האדם. זהו שלב רב-אתגרים במאבקם של הצעירים לקראת בגרות, תקופה המזמנת תקוות והתנסויות חדשות והזדמנויות לצמיחה אישית. זוהי תקופה של שינויים פיזיים ורוחניים, מיניים, פסיכולוגיים וקוגניטיביים ובה משתנות הציפיות החברתיות. ההתגברות מתחילה באנטומיה ונגמרת בתרבות. מבחינה אנטומית חל אצל המתגברים גידול גופני מהיר, משתנים ממדי הגוף, מתרחשת התפתחות מינית וגדל הכושר הקוגניטיבי. במקביל להתפתחותם הביולוגית חלים אצל המתגברים שינויים נפשיים חברתיים שבסופם הם ישתלבו בחברה הבוגרת. המתבגרים חווים התנסויות רבות עליהם להתמודד עם בעיות משותפות כגון: גדילה מהירה ופתאומית, צורך לבסס זהות עצמית, צורך לבחור מקצוע,בבן זוג או בבת זוג. סמילנסקי(1991), אומר שסביבת החיים בתקופתנו מחייבת מסגרת מודרנית שבתוכה המתבגרים צריכים לתפוס את מקומם,  לתכנן את עתידם ולפתח יכולת להתמודדות פעילה, יעילה, אחראית וחיובית.

בתקופתנו בשל נסיבות החיים הפך תהליך ההתבגרות לאתגר קשה ומיוחד מכמה וכמה בחינות:

א. הארכת משך הזמן של ההתבגרות גורמת לפער רחב בין ההתבגרות הגופנית והנפשית של המתבגרים לבין עצמאותם הכלכלית.

ב. הנורמות שאליהן הם התרגלו אינן ברורות ואינן קבועות- הן משתנות במהירות.

ג. במעבר ממבנה משפחתי חמולתי למשפחה גרעינית מורגשות יותר בדידות וסגירות.

ד. צרכיה בלתי מבוקרת של תקשורת על מסריה הסותרים.

ה. הדגשת חשיבות המימוש העצמי והפיתוח האינטלקטואלי הגורם לפרט לעסוק בחיפוש מתמיד  אחר משמעות החיים.

 ו. שינוים כלל עולמיים מרחיקי לכת, אימוץ הגישה המערבית ההישגית והשאיפה להגברת הישגים של הפרט.

– כל אלה משפיעים על בני אדם באשר הם. במוקד ההתפתחות בתקופה זו עומדת ההיבדלות (ספרציה) מההורים ובעקבותיה עיצוב הזהות האישית (אינדיביקציה). עיצוב הזהות האישית דורש מורטוריום פסיכו –חברתי, שבו מצפים מהמתבגרים לחקור אלטרנטיבות חיים, לקבל על עצמם מחויבויות, ולבסס לעצמם הגדרה עצמית ברורה. ליחסים חברתיים בגיל ההתבגרות אפיונים ייחודיים המתמקדים בשתי מערכות יחסים: החבר הקרוב וקבוצת הגיל. שתי מערכות יחסים אלה מקבלות משמעות מחודשת בגיל ההתבגרות. בתחילת גיל ההתבגרות נוצרות חברויות קרובות בתוך הקבוצה החד-מינית. החבר הטוב תופס בתקופה זו מקום מרכזי בחייו של המתבגר (זיו 1984). במחקרים שנערכו בקרב בני נוער בגיל ההתבגרות בלט המרכיב של נכונות לעזור כמרכיב חשוב בחברות. מעבר לעזרה הפיזית הממשית קיימת ציפייה שחבר יתמוך בחברות יעודד אותו ויסייע לו בכך לשמור על תדמית חיובית ועל תחושת ערך עצמי. עם הכניסה לגיל ההתבגרות נוסף היבט חשוב לחברות והוא היבט ההשוואה-חבר עוזר לחבר להבין “היכן הוא עומד” בהשוואה לחברים אחרים ולברר אם התנהגותו מתאימה או אינה מתאימה לקבוצת הגיל שלו, באופן כזה חברות מסייעת ליחיד או ליחידה בתפיסת העצמי שלהם כרצויים בחברה. האינטימיות היא גולת הכותרת של חברות (זיו 1984) והיא מאופיינת כבר בתחילת ההתבגרות. אינטימיות זו באה לידי ביטוי בשיח על קשיים בהתחלקות בחוויות ובשיתוף בסודות שיח על קשיים והתחלקות בסודות.

זיו מציין שלוש פונקציות בחברות:

1. סיוע ותמיכה רגשית של האחר.
2. שיתוף פעולה בפעילות משותפת.
3. אינטימיות, גילוי עצמי, תחושת שייכות ושיתוף.

עם עליית גיל המתבגרים מתמקד הצורך שלהם באינטימיות עם בני המין הנגדי השני והמין הנגדי. חוקרים רבים מציינים את קשרי החברות המוקמים עם בני המין השני כבעלי תפקיד מרכזי הן בהתפתחות הזהות העצמית והן בהתפתחות האינטימית. קשרים אלה נחשבים כמעצבי דרך לקשרים רומנטיים שלאחר מכן ולקשרי נישואין בגיל הבגרות.

התעניינות של מתבגרים בבני המין האחר צומחת ומתגברת מראשית תהליך ההבשלה הפיזית. בתחילה, ההתעניינות לובשת אופי של דחיית המין האחר(בלוס, 1979), בהמשך מופיע שלב ההתאהבות שהוא על פי אריקסון (1950), פונקציה של השלכת האגו הבלתי מגובש והבלתי מובחן דיו על האהוב. רק באמצעיתה של ההתבגרות מתחילה להתייצב ההתעניינות במין האחר וללבוש אופי של רצון בקשרים רומנטיים (בלוס, 1962).

בתקופת אמצע גיל ההתבגרות, תקופת בית הספר התיכון, תהליך עלייתו של הקשר הרומנטי הינו בעיצומו. במקביל להתנסויות בקשרים עם בני מין האחר מתקיימות החברויות  הקרובות החד- מיניות והן עדיין משמעותיות ביותר.

ניתן לצפות, שבתקופת גיל זו תבוא לידי ביטוי השקעה אינטימית רבה בשני סוגי הקשרים.

על פי תיאוריית הצרכים של מסלו, בקשרים הרומנטיים באים לידי ביטוי מרבית הצרכים החברתיים אשר צמחו אצל המתבגרים בתקופות קודמות. לצד הצורך בקרבה של חיבה ובתמיכה הנוסכות ביטחון, קיים גם הצורך בשותפות הבאה לידי ביטוי באינטימיות אופרציונלית  “חילופין אינטימיים”. במונח “חילופין אינטימיים” מדגיש סולביאן (1953) ממד שיתוף הפעולה וההדדיות שבקשר האינטימי- התנהגות האחד כלפי הצרכים כלפי הצרכים המבוטאים של האחר תוך כדי חתירה להדדיות.

ה”חילופין האינטימיים” מלווים בחשיפה עצמית נרחבת ומבוססת עליה. חוקרים רבים מצאו, כי בקשר האינטימי השותפים לקשר נפתחים זה לזה, חושפים סודות אישיים ומחליפים דעות באווירה חמה ובטוחה. מספר חוקרים הגדירו “אינטימיות אופרציונלית” במונחים של נאמנות וביטחון הדדיים, מלווים בתחושה של להיות כנים ופתוחים בנוגע לעצמם.

ה”חילופין האינטימיים” מלווים בתיקוף הדדי של “ערך עצמי”, התיקוף ההדדי משקף את התמיכה ואת יחס הכבוד שמספק האחד לאינדיווידואליות של האחר.

בקשר הרומנטי דינאמיקה בין קרבה לבין אינדיווידואליות. לפי אריקסון (1868), לאחר תקופת התאהבות הראשונית התורמת להתפתחות הזהות דרך משוב המתקבל מיחס האהבה, אמורים המתבגרים לגבש את זהותם ולהיות מסוגלים לקשר אינטימי. עלפי אריקסון, השגת הזהות העצמית היא תנאי מוקדם להשגת קרבה אינטימית. משום שהאינטימיות תובעת עירוב זהויותיהם של השותפים לקשר במידה שבה לכל אחד מהשותפים יש זהות ברורה ומגובשת. אם לא כן, הם יפעלו להימנעות מקשר אינטימי בשל הפחד מאובדן עצמיות עלפי אריקסון או בשל הפחד מתלותיות עלפי בלוס.

ההתקשרות הזוגית מתהווה בגיל ההתבגרות, בגיל זה קצב ההתפתחות במערכת ההורמונאלית והפיזית גדל. המתבגר מתחיל להזדהות עם ההורה בן מינו, מתחיל להגיע לזהות מינית אישית וממנה מגיע ליצירת קשר רגשי עם בן המין השני. הקשר הרגשי שהיה כלפי ההורה מהמין השני עובר כעת לחבר או חברה מהמין השני. גם החברה משתנה-לקשרים חברתיים דו מיניים , מעבר מבושה ,עוקצנות לחוייה זוגית, התקשרות ואהבה. לפי אריקסון (1968) בגיל זה  משייך המתבגר את אישיותו מול הכרה חברתית לעצמיותו. מתחילה ההתנתקות מהתלות בהורים, וכדי לחוות את הזהות האישית והפרטית שלו הוא חווה כל חוויה בעוצמה ואנרגיה גדולה ומכאן כל הקיצוניות שבהתנהגותו.

לקראת תקופת הבגרות המאוחרת זהותו המינית של המתבגר מתבררת יותר ומאפשרת לו לקשור קשר רגשי משמעותי עם המין השני. בשלב זה מתחיל המתבגר גם לחשוב קדימה על עתידו, על מקצוע, על מיקומו בחברה. המתבגר מתחיל לגבש לעצמו את דרך התנהגותו תגובותיו רגשותיו כלפי מצבים והתמודדויות שונות. מתגבשת הזדהות להשתייכות חברתית מתוך התייחסות לתא המשפחתי שם הוא התפתח, גדל לקראת גיבוש זהות, עמדה חברתית, לאומית, דתית וכלכלית.

המתבגר יתמודד ויתלבט בצמתים שונים בהתאם למקומות ותפקידים שלהם ייחשף כמו בצה”ל, שירות לאומי, משפחה -זוגיות, תעסוקה וחברה.

תקופת השירות הצבאי או הלאומי, המהווה חתימה והתחלה חדשה של שלב,משמעותית מאד בחברה הישראלית והשפעתה על הפרט בפרט. בתקופה זו נדרש המתבגר לעמוד מול חובתו ולגלות אחריות אזרחית מתוך עמידה עצמאית ובלתי תלותית. מגיל של סערות, התלבטויות, ויכוחים ועוד עובר למסגרת נוקשה חסרת פשרות, שוללת מרדנות, דורשת כניעה, ביצוע והפנמה להוראות שבאות מבחוץ.

ממרום עצמאותו הוא מרשה לעצמו לראות את הוריו כפי שהם. ומכאן הוא מתקדם ליכולת של בנית תא משפחתי משלו מתוך עצמאות כלכלית וחברתית. הדרישה להכרה פרטית וטריטוריה פרטית מתמוססת בחדות לחובה להירתם לחיים משותפים ואחידים כמעט עד מחיקת החותמת האישית. 

בסיומה של תקופה זו עומדים לפני המבוגר הצעיר אתגרים ומשימות חדשים, כאשר כל החוויות והקשרים הבין אישיים אשר נחשף אליהם מילדותו והתבגרותו ובמשך שנות השירות עומדים לו לעיצוב החלטותיו ופעולותיו.

לתקופה זו לא ניתן לעשות חלוקה ברורה של התפתחות כפי שנעשה בשלבים הקודמים, וזאת בשל ההבדלים הקיימים בין חברות ותרבויות שונות. התפתחות הגבר והאישה והשוני תלוי בתרבות ממנה צמחו, וביעוד שמייעדת לה החברה המסוימת אליה הם משתייכים.

נחלק תקופה זו לשלושה מישורים:

המישור המקצועי – ישנם כאלו שכבר בגיל ההתבגרות רוכשים מקצוע במוסד החינוך שבו למדו או שלא למדו כלל אלא יצאו לשוק העבודה ושם רכשו מקצוע או בתקופת השירות הצבאי/לאומי, וזאת במטרה להגיע לעצמאות כלכלית.

כיום בחברה המערבית הולכת וגדלה חברת אלו הממשיכים לימודים גם לאחר גיל 20, ומכאן שבוגרים אלו ממשיכים להיות תלויים במסגרת התא המשפחתי, נוצרת מעין “התבגרות מאוחרת”, לעומתם יש כאלה המצליחים להתנתק כלכלית מהוריהם ולקיים עצמם באופן עצמאי.

בחירת המקצוע נבחרת ברובה מתוך מציאות חברתית כלכלית והשאיפה להתקדמות בתחום המקצועי דוחפת להשקעת משאבים רבים. הקביעות והיציבות בתחום המקצועי מעיד ומוערך לאישיות יציבה. מעמד האישה השתנה מבעבר, ועדין משתנה והולך. בעבר תפקידה הבלעדי של האישה היה אחזקת הבית, הבאת ילדים וגידולם. כיום נשים כמו גברים מתחילת בגרותם מתחילות בחיפוש גיבוש אישיותן ומכאן גם גיבוש זהותן המקצועי העתידית. האישה משלבת את תפקיד האימהות עם תפקידה המקצועי חברתי. עד היום שילוב זה כרוך בקונפליקט. על תפקיד האימהות האישה (ברובן) אינה מוותרת, ועדין גם כיום תפקיד זה תופס את מקומו הראשון מבין התפקידים המעידים על זהותה החברתית. ובניגוד לגבר האישה מחפשת את שביל הזהב לשילוב שני התפקידים עד כמה שאפשר שלא יבוא האחד על חשבון השני.

את הבחירה המקצועית מכתיבים הפוטנציאל, כישורים ונטיות רצוניות אך לא רק אלא גם מרכיבים כמו ציפיות ההורים,דימוי חברתי, חיקויי לדמויות מהעבר ועוד.

כמו שמעגל החיים הפרטי עבר שינוי, ילדות של שנות ה-40 לדוגמא איננה אותה ילדות של שנות ה- 80, וכמובן שונה לחלוטין ילדות של שנות ה- 2000, ומי יודע עוד לאן הכל יתפתח? כך גם החברה בכללותה עוברת שינויים, וכל שכן בתא המשפחתי לגווניו. בעבר מערכתיות החברה היתה שבטית, החיים היו בקהילה סגורה ומצומצמת. הפרט ראה וחווה מגוון רחב של מערכות ותת מערכות. הפרט נחשף לאינטראקציה הזוגית של הוריו, לזוגות נוספים כמו סבא וסבתא, דודים ודודות, שכנים, ועוד. וכמובן לאינטראקציות מערכתיות ותת מערכתיות, מעגליות וכו’ בין כולם.

כיום – התא המשפחתי כמעט ומנותק מקשרי משפחה מורחבים יותר. גרים בבניינים רבי קומות,ישוב או גבעה מרוחק מההורים. קשרי השכנות ברוב המקרים מסתכמים בברכת שלום, בוקר טוב וחותמים בערב טוב, תשלומים ציבוריים ומקס’ אולי משאילים מוצרים האחד מהשני. כיום ילד גדל רוב היום במסגרת החינוכית המותאמת לגילו. הוא פוגש את הוריו קצת בשעות אחר הצהרים בי ן העיסוקים הנוספים הרבים כמו חוגים, משחקי חברה, מחשב ועוד. ההורים  בחלקם עדין בעבודה או לפחות אחד מהם. לעת ערב מפגש קצר הכולל התעניינות כלשהיא כאשר המטרה לסיים את היום בארוחת ערב, מקלחת ושינה. הפרט היום פחות נחשף למערכות ותת מערכות ולאינטראקציות שבתוכן וביניהן.

כאשר צריך הילד הבוגר לצאת מעולמו האישי ולחבור לחיי חברה כלליים, ולאחר מכן לזוגיות, לא תמיד יש לו את הכלים לכך עקב אי חשיפתו בעבר לאינטראקציה שהיתה קיימת בסביבתו. יותר מכך בהמשך גם אם הוא מצליח להקים תא זוגי ולהרחיבו קיים חוסר ידע  של התמודדות עם חיי הזוגיות והמשפחה. בעקבות כך התפתחה מודעות גבוהה לכך שכיום יש צורך ללמוד כיצד לנהל חיי נישואין וכיצד לחנך ילדים. למעשה בפועל קיימות הנחיות יותר לחינוך מאשר לזוגיות.

היות ומוסד הנישואים בחברה הדתית מאד חשוב ומרכזי הלימוד והחינוך לנושא זה ודאי שמתחיל עוד מהבית, ומחזק זאת גם מוסדות החינוך.מרבית האולפנות הדתיות לבנות לוקחות לעצמן את אחריות לימוד וחיזוק חשיבות מוסד הנישואים וכיום הצטרפו לכך אמנם מעטים גם הישיבות לבנים וזאת תחת הכותרת “חינוך לחיי משפחה”. כפי שמופיע במאמרה של פרופסור תמר רפפורט “ההבניה הפדגוגית של אישה מסורתית בעידן המודרניות: מחקר אתנוגראפי של “שיעור קדושה” (1999).

 “אין אנו עוסקים בחינוך מיני, כי אם בחינוך לחיי משפחה. כלומר חיי המין של האדם אינם בעינינו תחום עצמאי, אלא תחום שצידוקו הוא רק במסגרת חיי משפחה, שזה תחום הכולל נושאים כמו קדושה, אהבה, אחריות, צניעות, שיתוף, חלוקת תפקידים הבנה וכבוד הדדי…”

בעבודה זו אתמקד בתקופה של טרום נישואין בשלב החיפוש והבחירה של בני הזוג. 

“בחירת” בן הזוג – האומנם נבחר?

נאמר בגמרא: “ארבעים יום קודם יצירת הולדת בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני” (תלמוד בבלי סוטה ב, ע”א). דעה אחרת הרווחת בעולם היא שזיווגו של אדם תלוי במזל. דעה זו הינה דטרמיניסטית “זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום היבראם” (בראשית א) במושגים רוחניים מהווים בני הזוג ישות אחת… קשר הנישואין מתואר כאיחוד מחדש של שני חצאי נשמות. אולם, גם לאחר ששני חצאי הנשמות נפגשים, ארוכה הדרך עד שיזהו את הדי “בת קול”, ויעו לאיחוד שלם ביניהם. בחירת בן הזוג ויצירת ההתאמה מושפעים  מגורמים אישיים, בין אישיים, משפחתיים, תרבותיים, אידיאולוגיים ואחרים. רבים טועים בחושבת שעיקר מלאכתם נעשתה במציאת בן זוג מתאים, שהרי מדובר ב”זיווג מהשמיים” …אולם למעשה, ‘למצוא’ זה את זה זהו תהליך המתמשך לאורך כל חייהם המשותפים של בני הזוג. הם יעמדו בפני אתגרים קשים, ובהתמודדויות עם אחרים. התמודדויות אלה עשויות לסייע  לכל אחד מבני הזוג  לגלות את מהותו, את עצמיותו, את תכונותיו ואת אופיו האמיתי של “החצי השני”. והם יצטרכו להתמודד ובכך גם גלות את מהותו ואת עצימותו האמיתית של ה”חיצי” של עצמם. כשמדובר בזיווג “משמיים”, אין הכוונה לבטל את גישת הבחירה החופשית. חייב  אדם לעשות ככל שביכולתו למצוא לעצמו בן זוג מתאים מתוך המאגר הפוטנציאלי שעומד לרשותו. חז”ל טענו ש”כשם שפרצופיהם שונים כך גם דעותיהם שונות”. ובכך התכוונו לאנשים בכלל ולבני הזוג בפרט. בני הזוג הם שני בני אדם שונים זה מזה, לכל אחד ואחת מהם מבנה אישיות שונה, נקודות מבט שונות והם באין מסביבה שונה ומרקע שונה, ובראש כל השונות הזאת האישה שונה מהגבר מעצם מהותה וטבעה. השונות עשויה ליצור תחושה של נבדלות וזרות, אך היא עשויה גם ליצור תחושה של אתגר ורצון להתאמץ ולגלות כיצד ניתן לחבר את שני החלקים השונים ליחידה אחת שלימה,יציבה. כיום כמעט בכל החברות השונות תהליך הזיווג כפי שנאמר במקורותינו או תקופת ההיכרות השתנה ממה שהיה בעבר.

בעבר בני הזוג כמעט ולא היו שותפים בחיפוש ובחירת בני זוגם. הכל היה נעשה ע”י ההורים ובאחריותם, עד ל”אישורם הסופי” כביכול של בני הזוג לבחירת ההורים עבורם – הזוג  הוקם כנדבך נוסף לחברה. אפשר לומר בלשון העזה שהוחלט עבורם מי יהיה בן הזוג! תכנון החתונה ובהמשך גם מקום מגורם, תכולת הבית ולעיתים קרובות גם מקור פרנסתם ועוד.  וחלילה שלא יובן שלא כראוי הכל מתוך כוונה טובה וחשובה. בתקופתנו, הבוגר עוזב מהר את הקן המשפחתי החמים ונכנס לעול עצמאיות מכל הבחינות: כלכלית השקפתית וערכית. ה”אני” מאד מועצם וכל ההכרעות האישיות נתונות בידיו, היכן ללמוד, לגור, לעבוד, מי החברים, ובהמשך מי בן/בת זוג וזאת מתוך מקום של בחירה וסיפוק אישי.

הנדריקס בספרו “לבסוף מוצאים אהבה” (2006) מעיד שגם היום נישואי האהבה מתקיימים מתוך בחירה חופשית ושוויון בין המינים, אולם החופש הוא מצב יחסי, עדין הבחירה היא עפ”י ערכים חברתיים שונים. “בחברה דמוקראטית, הלא-מודע הוא המסדיר את בחירת בני הזוג, וערכם נקבע על פי שיפוט בלתי מודע של יכולתם למלא צרכים רגשיים מסוימים.נישואי האהבה או הנישואים הרומנטיים מושפעים, ואולי אף נקבעים, על ידי ההורים,אם כי לא הם ולא בני הזוג יודעים זאת. במקרה זה אין מדובר בבחירה ממשית שעושים ההורים, אלא בניסיון למצוא פיצוי לליקויים בהורות שלהם. לפיכך, הנישואים הרומנטיים הם נישואים לא מודעים, ומטרתם לשרת צרכים מודעים.”

התיאוריות לבחירת בני זוג על פי הנדריקס:

1. ישנו היגיון “ביולוגי” בחיזור, הבחירה היא אינסנטקטיבית ,גברים נמשכים לנשים בעלות יופי קלאסי ולא משום שיגיונות האופנה, אלא משום שתכונות אלו מעידות על נעורים גוף בריא וחסון. נשים בוחרות גברים שתלטניים אשר זו מבטיחה להם את קיום המשפחה וזאת על פני יופי או נעורים.
2. “תיאוריית החילופים” התיאוריה הזו אומרת שבני אדם נוטים לבחור בני זוג שדומים/שווים להם, פחות או יותר.
3. תיאורית ה”פרסונה”: תיאוריה זו גורסת שבחירת בן הזוג נקבעת ועד כמה בחירת אדם זה מחזקת ומרוממת את הדימוי והערך העצמי שלי כלפי עצמי וכלפי החברה. “אם יראו אותי עם אדם זה מה ארגיש בתחושת האני שלי?”

מי ששולט בבחירה שלנו זה המוח העתיק אשר אוגר בתוכו את כל הפגיעות הנפשיות והרגשיות והוא “עוזר” לנו בבחירת בן זוג שתפקידו לרפא לנו את “פצעי העבר”. לכן כאשר אדם מודע לעצמו, לאישיותו, להיסטוריה הנפשית, הרגשית והפיזית שלו יכול להיות יותר מודע ובעל יכול בחירה לבן הזוג שלו ולפתח מודעות לאישיותו ההיסטורית הנפשית והפיזית של בן זוגו ומכאן גם לקבל תובנות, כלים על התמודדות עם מהלכים בחיי הנישואין שלהם. בחירת בן זוג בחברה הדתית אינה שונה בהרבה מאלה של החברה הכ הבחירה היא על פי נתוני בן הזוג המיועד כמו: גיל, מוצא, כישורים אינטלקטואלים ולימודים, מקצוע, הכנסה, אישיות, בריאות, רמה דתית, עמדה פוליטית ועוד. בהמשך, ולא פחות חשוב, נתוני משפחת המיועד כמו: ייחוס משפחתי, מצב כלכלי, התאמה בין שתי המשפחות, בריאות, רמה דתית ועוד. יש לציין כי הנתונים שצוינו לא נכתבו לפי רמת חשיבותם, אלא הם משתנים מאדם לאדם,מהציפיות והדרישות כלפי האחר. מרבית הנתונים דומים לאלו שבחברה החילונית, להוציא את אלה הייחודיים לחברה הדתית מעצם מהותם.

כמעט כמו הבנות החילוניות כך גם הבנות הדתיות שמות דגש רב על הופעתן החיצונית. חשוב להן להיות בעלות הופעה נאה ומושכת בעיני הצד הגברי, שהרי גם הבנים בבת זוג נאה. בשונה מהחברה החילונית להופעה החיצונית נוסף מרכיב מרכזי נוסף – הצניעות. על פי רוב רמת צניעותה של הבחורה מצביעה על הרמה הדתית שלה. בחורה על פי רוב תבחן ותאמוד את הבחור בחיצוניותו כמדד לרמה הדתית, ולהשתייכות זרם דתי חברתי (חסיד, ברסלב, מתנחל, לייט וכו’). מרבית הגברים בחברה הכללית, מעדיפים נשים צעירות מהם. אצל גברים דתיים בודאי הוא שכך היות ויש לגיל יותר תוקף ומשמעות היות ותכלית הנישואים היא הבאת ילדים לעולם, ולכן גיל האישה הוא בעל משקל רב. לבנות מבוגרות יותר בחלקן לעיתים מוכנות לצאת עם בחורים צעירים מהן. כל הדוגמאות לעיל הם רק על “קצה המזלג” כדי לטעום את מורכבות וצבעוניות הבחירה של בן זוג. איסוף מידע על אודות רווקים ורווקות בחברה הדתית, בדומה לחברה החילונית, נעשה בדרך כלל באמצעות “גורמי תיווך”: חברים משותפים, מסיבות לפנויים ופנויות, סעודות שבת משותפות לרווקים ורווקות, בתי כנסת, אירועים פוליטיים, שידוכים ואתרי אינטרנט. ההתאמה בין בני הזוג נעשית באמצעות בחינה הדדית במסגרת מפגשים שהם מקיימים. מקובל שלאחר הפגישה הראשונה הבחור מתקשר לבחורה כדי להביע את רצונו להמשך הקשר או רומז על רצונו להפסיק את הקשר. במידה והחליטו שני הצדדים להמשיך הקשר בין בני הזוג ימשיך להתברר ויתהדק בהדרגה להחלטתם להינשא. הרבה יסכימו שהדרך לחתונה עוברת בהרבה מהמורות בחלקן מצחיקות ובחלקן מאד מכאיבות עד לכדי דמעות. והדרך העקלקלה הזו מאוד סבוכה ולא ברורה.

קבלת החלטות – כיצד?

כל אדם רוצה להיות אדון לעצמו, לבחור את דרכי התנהגותו, לקבל החלטות ולהציב פתרונות לבעיותיו. אולם, לאמיתו של דבר, אנשים אינם חופשיים בבחירת דרכם, גם אם הם חושבים שחופשיים הם. החלטותיו של אדם מושפעות מהסובב אותו: תקשורת, רעיונו והשקפות עולם, תנועות אידיאולוגיות, משטרים שונים ועולמו הפנימי –סבך היצרים הממלאים אותו. אדם דתי שרוי במבוכה, יכול למצוא פתרונות לבעיותיו במקורות היהדות ובסיועה של חברה יהודית, השומרת מצוות.

החיים מלווים כמעט מדי יום ביומו בצורך לקבל החלטות מסוגים שונים שהן הפזורות בכל תחומי החיים. מהן יש החלטות קלות יותר וישנן החלטות קשות יותר. כיצד נוכל להיות בטוחים שקיבלנו את ההחלטות הנכונות וכיצד נוכל לוודא זאת? באוניברסיטאות ישנן פקולטות שלמות המתעסקות אך ורק בשיטות שעלפיהן אדם הגיוני אמור לקבל בצורה חכמה ומושכלת את החלטותיו. אך מה לכל זה ולשטף היומיום הבלתי אפשרי שבמהלכו אמורות להתקבל אינספור החלטות? מרבית האנשים מקבלים החלטות על סמך כללי אצבע פשוטים של עשה ואל תעשה ובנוסף הם כבר מורגלים למדי בשיטות של לקבל החלטות בשיטה של להימנע מהפסד אפשרי,בשיטה של “מה יותר טוב לי”, בשיטה של “על מה אצטער אח”כ ולכן ממה כדאי לי להימנע” ובשיטות פשוטות מסוג זה. כעיקרון אלו הן אכן הדרכים הנפוצות ביותר והנכונות(?) לקבלת החלטות.הגיונית, רצוי להכיר גם את השיטות העיקריות והנבונות לקבלת החלטות נכונות. והן: איסוף מידע, הצלבת מידע, אי קבלת ההחלטה בשתי הפעמים הראשונות של החשיבה אלא רק בפעם השלישית (הדבר מנטרל השפעת מצבי רוח וחוסר מבט נכון. כאן כבר יש שלוש נקודות מבט). קיים גם הכלל החכם הנוגע לזהירות בשימוש בדעתם של אנשים אחרים על העניין (יש להם מבנה אישיות שונה ולעיתים טעם שונה שלא יתאים לנו לאחר המעשה בדיעבד).
אל לנו לשכוח להשתמש תדיר גם בהבנה עמוקה של מהן השלכות קבלת ההחלטה הן לטווח הארוך והן לטווח הקצר. וכמו כן לתת את תשומת הלב הנדרשת היטב לידיעת ההפרדה בין קבלת החלטות בתחומים השונים: החלטות רומנטיות, החלטות אישיות, החלטות מקצועיות, החלטות כלכליות, החלטות עבור אחרים – היות ובכל אחד מאלו ישנו סגנון מעט שונה ונקודת מוקד אחרת למאזני המשקל לכאן או לכאן.

באופן פשטני נוכל להציג תהליך של קבלת החלטה כתהליך של כן או לא או/ו כתהליך של שקילת משקולות מאזניים משני צדדים. יהיו כאלו שאף יתמכו בשיטה של רישום על דף של יתרונות וחסרונות. אולם,הבעיה הבולטת בשיטות הללו היא ההתעלמות מן העובדה כי אנשים מקבלים החלטות יותר על סמך הרגש בסופו של דבר ולא על סמך שיקולים הגיוניים – אף כי נראה להם שלא כך הדבר. בנוסף על העובדה כי החלטה מתקבלת בסופו של דבר על הרגש עצמו בלבד (“אני מרגיש שהאפשרות ההגיונית הזו והזו היא הנכונה”) הרי שהבעיה העיקרית בקבלת החלטות היא הניסיון להימנע מכך שאח”כ נצטער על ההחלטה. לשם כך דרושה לנו טכניקה המשלבת באופן מושכל ראיה רחבה של מלוא קבלת ההחלטות שקיבלנו בחיינו אולם באופן רשום ומאורגן.קיים לכל אדם דפוס ספציפי של קבלת החלטות שהינו נקי מכל נגיעה אפשרית של ייעוץ חיצוני שקיבל מאנשים. אגב, גם לכל יועץ חיצוני יישנה טביעת אצבע ספציפית קבועה על קבלת ההחלטה. ישנן שיטות רבות לקבלת החלטות שבעיקרן מלמדות באיזה מצב נפשי האדם יעמוד מול ההכרעה וזה יהיה כלי עזר לעבור את תהליך הכרעת ההחלטה. לדוג’ שיטת המגדלאור – הכוונה בה היא ליצירת מצב של יכולת רגשית חוויתית ופסיכולוגית מורכבת לצאת מחוץ לעצמך ולקיים דמות המביטה על דמותך שלך כדי להביט על עצמך ועל מצביך הנפשיים וליצור מעין מצב קבוע שאינו שייך לתנועת הנפש הקבועה והממוקם מחוצה לה. בעת קבלת החלטה עליך לעמוד בנקודת תצפית זו ובעזרת מיקום גיאוגרפי תצפיתי מושכל זה הן רגשית והן קוגניטיבית להביט על עצמך מקבל את ההחלטה.
אחד המודלים הנפוצים ביותר לתיאור של תהליך קבלת החלטות מורכב מן השלבים הבאים:

• איסוף נתונים – איסוף הנתונים המשמשים בסיס לקבלת ההחלטה. לעתים מדובר בנתונים הזמינים מיידית למחליט, בהתאם לניסיון חייו, ולעתים מדובר בנתונים המצריכים השקעה רבה באיסופם. 
• גיבוש חלופות – הצגה שיטתית של החלופות העומדות על הפרק. 
• שקילת החלופות השונות – השוואה בין האפשרויות, באמצעות בדיקת יתרונות וחסרונות של כל אחת מהן. שקילת החלופות היא לעתים פעולה אינטואיטיבית,ולעתים מסייע לכך יועץ בשר ודם. 
• בחירת חלופה – קבלת ההחלטה – בחירת החלופה המועדפת. 

דוגמה (בהמשך לדוגמת הקנייה במכולת דלעיל):

• איסוף נתונים – על הבן זוג שמציעים לי: שם, גיל, מגורים, עיסוק(לומד, עובד..)
• גיבוש חלופות – אני?-(חלופה ראשונה) ביחס לצד השני(חלופה שניה – יכולות להיות רבות ככל שיכירו יותר וזה לא מבטיח קלות או ערובה להצלחת הכרעת ההחלטה) בתכונותיו, שאיפותיו, עולם הערכים, התקשורת בינינו.
• שקילת החלופות השונות – האם מתאים לי בחור ישיבה?, האוכל להתמודד עם מעשן? בחורה יפה אך חסרת ביטחון? בחורה מלומדת ואסרטיבית? וכו’
• בחירת חלופה – הכרעה כן/לא. 

כל אדם רוצה להיות אדון לעצמו, לבחור את דרכי התנהגותו, לקבל החלטות ולהציב פתרונות לבעיותיו. אולם, לאמיתו של דבר אנשים אינם חופשיים בבחירת דרכם, הם חושבים שהם חופשיים. החלטותיו של האדם מושפעות מהסובב אותו: אמצעי תקשורת, רעיונות והשקפות עולם,תנועות אידיאולוגיות, משטרים שונים ועולמו הפנימי- סבך היצרים הממלאים אותו. אדם דתי השרוי במבוכה, יכול למצוא פתרונות לבעיותיו  במקורות היהדות ובסיועה של החברה הדתית, השומרת מצוות – וגם לזאת הוא יצטרך לבחור עד כמה הוא בוחר לקחת מכל דבר.

תהליך קבלת החלטות הוא כישור חשוב שלעתים אין נותנים עליו מספיק את הדעת. בני נוער ומבוגרים עומדים לעיתים  די מזומנות בפני הצורך לקבל החלטות שנראות גורליות. מרוב חשש שמא יקבלו החלטה לא נכונה הם דוחים את המעשה המחייב החלטה, או פועלים לפי דחף מקרי ורגעי. אלבין טופלר (1978) בספרו “הלם העתיד” מדבר על “מצוקת ההכרעה”, ולפי תגובתם של אנשים שחייבים להגיב ולהחליט במצבים מסוימים, הם אכן נתונים במצוקה.

לעיתים המתבגרים חשים שישנו ויתור אידיאל, בעיקר כאשר יש צורך להתפשר (פשרה היא חלק אינהרנטי ובלתי נמנע מתהליך קבלת החלטות). הכורח להסתפק  באפשרות שאינה תואמת את הפנטזיה באופן מושלם עלול להוביל לבלבול, לתסכול  ואף למצב של אי החלטה. ההחלטה שבסוף תתקבל, עשויה להיות מלאה ספקות, תהיות ואף חרטה.

הדינאמיקה הקבוצתית אשר מתרחשת בסדנא ויחסי הגומלין אשר נרקמים בקבוצה כמו שיתוף, ביטוי רגשי, תמיכה, הברה, פרשנות וכו’ תורמים להרחבת המודעות והעצמתה על הרגשות וההתנהגות של הפרט וכל זאת מאפשר צמיחה שינוי והעצמה לקראת הכרעת החלטה באשר תהיה.

בספר “תהליך קבוצתי, החלטה קבוצתית פעולה קבוצתית” (ברון, 2004) נאמר שלקבוצה יש השפעה דרמטית על עמדות בני אדם, החלטות ופעולות. הקבוצה משמשת כסיוע חברתי להנעה של הפרט מתוך הערכה, העצמה ולעיתים גם מתוך תחרות סמויה.

תהליך חברתי זה פועל לעיתים מבלי מודעות ולעיתים מהווה כלי התנהגותי לקבלת אישור מאחרים. ישנם מחקרים המצביעים על כך שנוכחות אחרים מסייעת לגורמי המתח להיות נסבלים יותר ולהתמודד איתם בקלות רבה יותר.

יאלום בספרו “טיפול קבוצתי תאוריה ומעשה” (2006), “ההתמקדות הבין אישית היא המנוע של הטיפול הקבוצתי, ומטפל המסוגל לרתום אותה לשירותו מצויד טוב יותר לעסוק בכל צורות הטיפול הקבוצתי אינו מדגיש או מעמיד א יחסי הגומלין במרכז”.

בעבודה זו מומלצת הסדנא ככלי נוסף לתהליך בקבלת החלטות. 

חברת הפנויים פנויות בחברה הדתית – סקירה.

החברה הדתית לאומית ניצבת על פרשת דרכים, שמצידה האחד העולם המסורתי ומצידה האחר השער לעולם המודרני. ממיקום זה נגזר יחסה לרווקות, לתהליך מציאת בן-הזוג, לגיל הנישואים ולמוסד הנישואים עצמו. בעשורים האחרונים חלו שינויים רבים במבנה התא המשפחתי בחברה הישראלית בכללותה: מהבסיסי – תא זוגי דו מיני שברובו גם נישא על פי תורת ישראל (וזאת ללא קשר לרמה הדתית ,אם בכלל, שלהם.), תא זוגי חד מיני, מתפתח – זוגי (דו/חד מיני) בנוסף לילדים, תא חד הורי בנוסף לילדים. מכאן שרווק בכדי להיות מוגדר כ”תא משפחתי” צריך הוא להיות בקשר שיתופי עם בן/בת זוג ו/או עם ילד. עם כל השינויים שהוזכרו עדיין התא המשפחתי המסורתי של זוג דו מיני הקשורים בקשר של נישואין דתיים תופס מקום מרכזי ונתפשים כרצויים ומועדפים חברתית. בחברה הכללית גם אם פנוי יכול לגוון את קשריו הזוגיים מספר פעמים בחייו לתקופות זמן שונות ברוב המקרים יעדיף בפרק מסוים של חייו ל”מסד” את המסגרת הזוגית בה הוא נמצא. בחברה הדתית חשיבות מוסד הנישואין הוא מאד מרכזי, מכאן שכל תא זוגי שיצליח להירקם סופו או צריך לומר  תחילתו ומימושו יהיה בנישואין. סיבה ראשונה ועיקרית היא מימוש מצוות פרו ורבו, דהיינו התכלית של קשר זוגי הוא הבאת ילדים. מלבד השיקול האישי ישנו שיקול נוסף כללי, והוא המשכיותו של עם ישראל המתבסס על כל תא ותא משפחתי שנרקם. ובנוסף ישנה הסיבה החברתית, מוקד הפעילות החברתית מתרחשת בתא המשפחתי שבתות, חגים ואירועים שונים. החברה הדתית-לאומית, על כל גווניה, שואפת לראות את בניה ובנותיה נשואים ומקימים משפחה בישראל. יש המעדיפים בגיל מוקדם משיקולי צניעות, קיום מצוות פרו ורבו והגשמת היעוד המלא כאדם, ויש המעדיפים בגיל מאוחר יותר כדי לאפשר בשלות לחיי נישואין, רכישת מקצוע בניית קריירה וכו’. הרווקות  בעיני רוב הציבור הדתית נחשבת כתקופה זמנית בלבד כאשר מוסד הנישואין הוא המטרה.

סדנא

הסדנא מיועדת למפגש של 15 בנות מגיל 22-27 סטודנטיות, במשך זמן של שעה וחצי עד שעתיים.

התוכן הוא לימודי, חוויתי, רגשי.

מקום: כיתת לימוד עם פינת קפה ליצור אווירה אינטימית

בתחילת הסדנא מחולק שאלון ציפיות, ובסיומה תיאום ציפיות.

תוכנית הסדנא:

כל מפגש יתחיל עם “פתיחת  חימום” – משחק משותף או אישי,שאלה לדיון וכו’.

הנושא –  יועבר מכיוון של מידע, חוויה ורגש.

סיכום- של הנושא ובדרך כלל עם מה יצאו היום.

מפגש ראשון:

הכרות – סבב בין המשתתפות בנוסף להפעלה מקרבת.

קריאת כללי הקבוצה, מילוי דף ציפיות, והסבר קצר על הסדנא.

הנושא – מודעות עצמית והעצמתה.

מפגש שני:

הנושא – תהליך שינוי, לימוד והיכן אני בתהליך?

מפגש שלישי:

הנושא – מחסומים והתמודדות מולם.

מפגש רביעי:

הנושא –איך מחליטים.

מפגש חמישי:

הנושא –  מהי אהבה?

מפגש שישי:

הנושא – ציפיות מחיי נישואין, טיפים ליציאה וברכת הדרך.

סקירה טכנית של הסדנא:

הסדנא כללה 6 מפגשים בשעות הבוקר, בשעות 10-12 .

נרשמו 15, כאשר במשך הסדנא היתה נוכחות חלקית לסירוגין.

הבנות מגילאי 22-27, סטודנטיות ממקומות שונים, חלקן עובדות בעבודות שונות למחייתן ולמימון הלימודים.

כולן דתיות לאומיות לגווניהן.

ציפיות – במפגש הראשון הועבר דף ציפיות אשר מולא על ידי כולן,

לשאלה הראשונה “היכן שמעת על הסדנא?”

              6 בנות – מתוך דף שפורסם בלוחות מודעות.

              7 בנות – שמעה מחברה.

              2 בנות – שמעה מהמנחת סדנא.

לשאלה  ” מה הביאך להחליט לבא לסדנא?”.

              3 בנות – הרצון להתחתן.

             12 בנות – לדעת איך אני צריכה להתכונן למגשי הכרויות “דייטים”.

 איך להתנהג/ לדבר בזמן הפגישה.

             5 בנות – חברה שכנעה אותי לבא.

            בת אחת – לברר עם עצמה “למה לא הולך לה..”

לשאלה “מה ציפיותייך להשיג עבור עצמך מהסדנא?”

            7 – להתחתן.

           12 בנות – להרגיש בנוח בזמן הפגישה.

           10 בנות – לדעת לברר עם עצמי אם זה, זה או לא?

           2 בנות – להיכנס למאגר של שידוכים  הקיים אצל המנחה.

לשאלה “מה צריך לקרות שתרגישי שמימש את ציפיותייך?”

         4  בנות – חתונה.

         13  בנות –ביטחון עצמי בזמן ה”דייטים”, תקשורת טובה, והרגשה נינוחה.

         8 בנות – להיות פחות מבולבלת בהחלטות.

         10 בנות – לדעת מה אני רוצה, ולגשת בביטחון לפגישה.

תיעוד הפגישות:

פגישה ראשונה – נוכחות של 15 בנות,

 בתחילה אוירה של מבוכה, תהיה וכאילו לא ברור “מה אני עושה פה בכלל”.

משחק ההכרות – מפשיר את האווירה, בנות מנסות לברר יותר את מהות הסדנא.

בהעברת הנושא הבנות מגלות התעניינות שואלות, מעירות,משתפות בחוויות אישות.

פגישה שנייה – נוכחות 13 בנות,

האווירה יותר פתוחה, בנות בחלקן מזהות אחת את השניה בשמות(את אלו שלא הכירו לפני כן),

חלקן מספרות חוויות אישות , האווירה פתוחה, ישנם “קטעים של צחוקים”,בחלקן מספרות תחושות של אי נוחות, של בירור “אבל איך אני ארגיש שזה זה?”,”קשה לי מאוד להגדיר לי מה אני רוצה”?.

בסיום, אוירה של רצון לשינוי, לדברי אחת המשתתפות “עכשיו אני רוצה לבדוק עם עצמי מה אני רוצה ואז לחזור שוב ל”דייטים”.

פגישה שלישית – נוכחות של 15,

כולן מכירות את כולן, אוירה נינוחה ופתוחה,

כאשר מתחילים לעבוד, הנושא שעולה גורם לאווירת מבוכה, לחלקן שקט פנימי, לאט לאט  בנות מעלות חוויות אישיות, לבטים וסיפורים.

האווירה מאוד של הקשבה, תמיכה ובחלקן גם הסכמה ושותפות עם דברים שעולים.

בסך הכל גם בסיכום הסדנא האווירה חיובית וגם תחושות הבנות הן של פרגון אישי וחברי.

פגישה רביעית – נוכחות של 11 בנות,

אוירה חמימה, משפחתית משהו..,

אוירה אינטימית , תומכת וקשובה.

עולות שאלות אישיות בחלקן נענות בתשובה, ובחלקן נענות שזה לא המקום להתייחס למה שהועלה ואפשר לאחר הסדנא להיענות באופן אישי.

פגישה חמישית – נוכחות של 14 בנות,

אוירה של הקשבה, לימוד והפנמה.

הרבה צחוקים והתבדחויות ועם זו התבוננות, הבחנה ולימוד מהנושא שהועלה.

מצבי מבוכה ושקט. התעניינות, שאלות לתשובות.

פגישה שישית – נוכחות של 15 בנות,

אוירה טובה, נעימה וחמימה.

עולות הרבה שאלות, סיפורים אישיים .הקבוצה מקשיבה, בחלקן מעוניינות לייעץ מתוך חוויות אישיות.

לקראת פרידה אוירה קצת מאופקת וקשובה.

בפרידה הרבה חום חיבוקים, נשיקות, ברכות אחת לשנייה “בקרוב אצלך בחתונה”.

משוב – המשתתפות התבקשו למלא דף תיאום ציפיות במפגש האחרון – 

לשאלה “איך הרגשת עם הקבוצה”?

10 בנות – היתה אוירה טובה וחיובית הקשבה ולימוד, הרגישו בנוח לשאול ולספר.

נראה להן שימרו על קשר גם בהמשך. 

4 בנות –  קשה היה להן עם הפתיחות והסיפורים האישיים,

5 בנות – הרגישו שהיו רוצות ללמוד  ולשמוע יותר אך הקבוצה לא כל כך נתנה.

לשאלה “האם לקחת כלים שמתאימים לך”?

12 בנות התייחסו בחיוב למעגל השינוי של פרוצסקה..

10 בנות לוקחות איתן את דיאגרמת “כיצד אני בוחר?”.

13 בנות חשובה להן החשיבה החיובית ומנגד התמודדות מול פרדגימות.

 7 בנות נהנו לקחת את נושא השוני בין המינים (בחלקן התייחסו לזה בהימור).

לשאלה “כמה מתוך החומר שחווינו יחד כבר “יושב” אצלך בראש,ואפילו אולי מגיע לידי מעשה?”

11 בנות – חושבות אולי מקוות שזה “יושב” בראש אך קשה להן לדעת (בחלקן כתבו להתחייב, להרגיש) שזה מגיע לידי מעשה.

4 בנות – לא יודעות, לא מרגישות היכן החומר נגע בהן.

לשאלה “האם את מתחילה להרגיש שינוי בתחום “קבלת החלטה לבחירת בן זוג”,איזה?”

9 בנות – השינוי מתבטא בהבנה, בידיעה כלומר במתן האינפורמציה.

 “היום אני יותר מודעת מי אני כלפי עצמי ומכאן כלפי חיפוש האחר ומה באחר”

1 –  הגיעה לתובנה שהיא “תקועה” בקשר מפחד שלא תמצא קשר אחר למרות שהיא יודעת שהקשר הזה אינו מתאים לה (לא ציינה מה היא מתכוונת לעשות).   

3 בנות – נמנעות מלבטא או לציין אם חל שינוי תולות זאת שכאשר יגיעו להתמודדות אז תדענה היכן הן עומדות.

נקודה אישית שהיית מעוניינת להוסיף: 

הרבה פרגונים ותודות. 

אחת ציינה שהיתה מעוניינת במשהו יותר אישי ולעומתה היתה מישהי שציינה שהיתה רוצה משהו פחות “חפרני” כלשונה.

אשמח לשמוע הארות מיוחדות על אופן העברת הסדנא, תכנים ומה כדאי עוד לשפר?

הרבה פרגונים ותודות.

בחלק ציינו שהיו רוצות לשמוע על סוגי זוגיות, תקשורת בחיי נישואין, התמודדות מול ציפיות ואכזבות בבניית קשר.

יש שהוסיפו שהיו רוצות לדעת מה בדיוק עושים בפגישה, מה אומרים ומה מגיבים וכו’.

דיון

כיועצת נישואין ומדריכת כלות אני נפגשת מקרוב עם החששות, הלבטים, ההיסוסים של המטופים לפני הנישואין, וכמובן ההתמודדות והמורכבות מול חיי זוגיות שלאחר נישואין. מאוד קרובה לליבי חברת הפנויים ופנויות הן בשל קרובי משפחה שהייתי שמחה לראותם תחת החופה, הן בשל חברות וחברים שעדין מדשדשים ומנסים ככל יכולתם להיכנס לזוגיות ממוסדת, והן חשיפה לחברה הישראלית הכללית בכללותה ובפרט ל”שכניי” הסטודנטים ממרכז האוניברסיטאי שבאריאל – שעדין לא התחייבו לברית הנישואין. בעבודתי ניסיתי להקיף את הנושא של תהליך הכנה לחיי נישואין דרך סדנת למידה, חוויה, והתנסות אישית. והשפעתה על היכולת הבחירה של בן/בת זוג בחברת הפנויים/יות בחברה הדתית. וזאת מכיוונים אינטלקטואלים, אקדמאים, ספרותיים ודתיים.

בסדנא השתתפו בנות ממגזר דתי לאומי  בממוצע  13-15 בנות כל מפגש, במשך 6 מפגשים. 

ההתנסות בחוויה של הסדנא היתה מאוד משמעותית בעיני. היות והסדנא היא כלי “טיפולי” (נכתב בגרשיים היות והסדנא עצמה לא מועברת ולא מוגדרת כסדנא טיפולית) מצוין, כפי שהעליתי בעבודה שחווית הפרט בסדנא היא מאוד משמעותית עבורו ויכולת הקבלה הן מהמטפל כדמות מלמדת, מכוונת, מייעצת. כך גם מהקבוצה מקבלים פידבקים לטוב ו/או לשיפור… הסדנא הקיפה והכילה נושאים מגוונים כאשר מטרתה היתה שהבנות תצאנה עם הרגשת יכולת טובה יותר בבחירת בן זוג. הנושאים שהועלו מודעות עצמית והעצמתה, תהליך שינוי מהו ואיפה אני בתהליך? מחסומים, תהליך החלטה, מהי אהבה?, ציפיות מחיי נישואין, טיפים ליציאות וברכת הדרך. שיתוף הפעולה היה טוב, רוב הבנות היו מרוצות מהסדנא. בחלקן העידו שתדענה יותר כיצד להתבונן ולגשת לנושא בחירת בן הזוג, וכיצד להתמודד בשטח. בחלקן אמרו שעצם המידע נותן להן הרגשת ביטחון עצמי יותר טוב ממה שהיו לפני כן. נאמר רבות מהן שנושא זה חסר מאוד ב”שטח” ולדעתן חבל שמידע זה בדרך כלל מגיע רק לבנות, והבנים כלל לא נחשפים לכך. האמירות והרגשות שנחשפתי וקיבלתי מהבנות מעידות על חשיבות ונחיצות קיום סדנאות שכאלה, ובכלל כדאי גם שניקח למחשבה את הנקודה שהבנות העלו..”מי ידאג לכך שגם הבנים יחשפו לכך וזאת יהווה לעוד נקודת חיבור בינינו”. והלוואי שנזכה להרבות בבנין בתי עד בשלום ואחווה ועד לבניית בית מקדשינו, אמן כן יהי רצון.

ביבליוגרפיה

אברמסון, ז.(2005). לומדים זוגיות. הוצאת מודן.

אריקסון,א.(1968).ילדות וחברה. ספרית הפועלים תל אביב.

בלייכר, מ ר’. שכינה ביניהם. הוצאת ספרים שעל יד ישיבת “שבי חברון” – “מעמק חברון”.

ברון, רוברט ס. קר,נורבט ל. מילר, נ. (2004). תהליך קבוצתי החלטה קבוצתית פעולה קבוצתית. הוצאת “אח”.

ג’ון, ג. (1994). גברים ממאדים נשים מנגה. הוצאת אור עם.

ג’ניס. איירוינג,ל. (1998). תהליך קבלת החלטות –ניתוח פסיכולוגי של קונפליקט, בחירה.משרד הבטחון.

הנדריקס,ה. (1999). לשמור על האהבה הזאת:לקראת זוגיות. אחיאסף בע”מ.

הנדריקס, ה. (2006). לבסוף מוצאים אהבה. אחיאסף בע”מ.

זיו,א. (1984).התבגרות. מסדה.

טופלר,א. (1978). הלם העתיד. עם עובד ספרית אפקים.

יאלום,א. (2006). טיפול קבוצתי תאוריה ומעשה.כנרת בית הוצאה לאור.

סולובייצי’ק, ד ר’. (2009). אדם וביתו.  ידיעות אחרונות.

סמילנסקי, מ. (1991). אתגר ההתבגרות: צרכים, לחצים והתמודדות. אונבריסטת תל אביב,רמות.

פלדמן, ש.(1988). “להתבגר בעידן של מודרניזציה מואצת” בתוך: מרחב ונחלה בייעוץ חינוכי, 

הוצאת רכס, תל אביב.

אליעזר בן הורקנוס ר’.(תשל”ג). פרקי דרבי אליעזר. הוצאת ספרים אשכול,ירושלים ת”ו.

קנוהל, א. ר’ . (תשס”ה). איש ואישה זכו שכינה ביניהם. ישיבת הקיבוץ הדתי, עין צורים.

קלייר, ר. (1991). טובים השניים. מודן.

רפפורט,ת. (1999). “ההבניה הפדגוגית של אישה מסורתית בעידן המודרניות:מחקר אתנוגראפי 

של “שיעור קדושה”. מגמות, ל”ט (4), 576-492.

Beck,A,(1988), Love is Never Enough , New York: Harper and Raw

Bloss. P., 1. (1962),On Adolescence: A Psychoanalytic Interpretation, New York.

2. (1979), The Adolescent Passage: Development Issues, New York.  

Erickson E. (1968), Identity, Youth and Crisis, New York.                             

Sullivan, H.S(1953), The Interpersonal Theory of Psychiatry, New York, Norton.