יצירת אהבה על פי מקורות חז"ל

בס"ד

יצירת אהבה על פי מקורות חז"ל

נכתב ע"י אוריאל בצר: רב ומו"צ, משיב ומג"ש בישיבת אהבת ציון – הולילנד, מח"ס שחיטה כהלכה, בורר ומגשר מוסמך.

בוגר קורס הדרכת חתנים ונישואין במכללת י.נ.ר.

האם ניתן לצוות על רגשות?

"ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו" (רמב"ם, הלכות אישות ט"ו, י"ט).

במבט ראשון, דרישה זו מעוררת פליאה. אדם שאוהב את אשתו מדוע יזדקק לציווי לכך? ואדם שאינו אוהב האם ציווי יוכל לברוא בו רגש? אהבה נתפסת בעיני רוב האנשים כתחושה בלתי נשלטת, ואם כן כיצד ניתן לחייב בה? הרי לא ניתנה תורה למלאכי השרת אלא לבני אדם, על חולשותיהם ומורכבויות נפשם.

שאלה זו העלה האור החיים הקדוש בפרושו לפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך" (דברים ו, ו). מצוות מעשיות כתפילין, שבת או צדקה ברורות, מפני שהן תלויות בפעולת האדם. אך מצוות הלב, כגון אהבת ה' ויראתו, תלויות בתחושות פנימיות שאינן זהות אצל כל אדם. יש מי שמתפעל בקלות, ויש שאינו מושפע כלל, ואף אם ירצה לא בהכרח שיחוש את מה שנדרש ממנו. כיצד, אם כן, ניתן לצוות על רגש?

התבוננות מעצבת רגשות

האור החיים מיישב כי רגשות אינם גזירת גורל, הם ניתנים לכיוון ולעיצוב. על ידי התבוננות מעמיקה בגדלות ה' ונפלאות מעשה הבריאה, יכול האדם לעורר בתוכו אהבה.

יסוד זה מבואר במפורש בדברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ב ה"ב):

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו… מיד הוא אוהב ומשבח…".

עיקרון זה גם מבהיר את דברי התורה על יעקב אבינו "ויאהב גם את רחל מלאה" (בראשית כט, ל). בספר קדושת לוי (שם) מפרש רבי לוי יצחק מברדיצ'וב זיע"א, שבתחילה קיננה בלבו של יעקב תחושה של קפידה כלפי רחל, לאחר שמסרה את הסימנים ללאה. אך כאשר הבין שעשתה זאת לשם שמים ובמסירות נפש, הפכה תחושתו לאהבה עמוקה. דוגמה זו מלמדת כיצד התבוננות במעלותיו של אדם אחר יכולה להפוך רגש שלילי לרגש חיובי לחלוטין.

מכאן עולה דרך מעשית ליצירת רגשות אהבה. עיון קבוע במעלותיו של בן הזוג, בהשקעה הקיימת, בטוב שהוא מעניק ובאישיותו הייחודית, מעוררים חיבה טבעית בלב המתבונן.

נתינה מולידה אהבה

דרך נוספת לבניית אהבה עולה מדברי התנא במסכת דרך ארץ זוטא (ב, ט):

"אם חפץ אתה לדבק באהבת חברך – הוי נושא ונותן בטובתו".

ההסבר הפשוט הוא, לפרש את מעשי חברו לכף זכות. אולם הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל (עמודיה שבעה, עמ' נ"ב) מציע עומק אחר. אם אדם מבקש לאהוב את זולתו אך מוצא עצמו דוחה אותו, מרגיש שכל מעשיו "לא נכונים" וכל דיבוריו "לא לעניין", עצתו של התנא היא, תתחיל לעשות לו טובות, כי עצם הנתינה יוצרת קשר רגשי.

יסוד זה מפורסם גם בכתבי הגר"א דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו, ח"א עמ' 37) שהאהבה היא תולדת הנתינה.

רמז לכך מצאנו בדברי הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל (לב אליהו, עמ' קי), שכתב כי המילה "אהבה" נובעת מן המילה "הב" – "תן". ובמילים אחרות, אהבה בנויה מהענקה רצופה. ככל שאדם נותן לזולתו, כך ליבו נקשר אליו.

מכאן שהאדם יכול לא רק לעורר רגש קיים, אלא אף ליצור רגש חדש באמצעות בחירה אקטיבית – התבוננות בטוב, ונתינה מתמשכת.

השליטה הרגשית בידי האדם

מכל המקורות עולה מסקנה ברורה, התורה מחייבת לאהוב משום שביכולת האדם לכוון את רגשותיו.

מי שאינו חש אהבה לבת זוגו, בידו שתי דרכים מעשיות לעורר אותה:

1. התבוננות במעשיה הטובים, באופייה ובמידותיה.
2. ריבוי נתינה ופעולות חיוביות כלפיה.

שתי דרכים אלו מוכחות, מבוססות במקורות חז"ל, ומלמדות שאין האדם עבד לרגשותיו אלא רגשותיו נתונים בידו.