ב”ה
הנידון: ליווי כלה למקווה בליל טבילה שלפני החופה.
שאלה: אשתי סיפרה לי על המנהג הרווח בשכנותינו ללוות כלה למקווה בשעה שהולכת לטבול עם נשים קרובות ומכרות, גם בחורות רווקות, כשסיפרה לי זאת תמהתי אם זה נכון שגם בחורות רווקות ילוו את הכלה?
תשובה: ודאי שאין נכון שבחורות רווקות ילוו את הכלה, ובכלל ראוי ונכון לבטל מנהג זה וללוות את הכלה רק ע”י אימה ואחותה הנשואה בלבד.
מקורות: הנה מנהג זה ללוות את הכלה למקווה מקורו בעיירות במרוקו וכמ”ש הרב דוד עובדיה בספרו קהלת צפרו (חלק ג ע’ 76), שהנשים באות לבית הכלה לאחר הכנה לוקחים את הכלה למקווה, מצד אחד קהל נשים גדול המורכב מקרובות המשפחות וחברותיה, ומצד שני אנשים בעיקר יחידי חברת גומלי חסדים, המלווים אותה לבית הטבילה לאחר שהתפללו תפלת ערבית בשירים ונרות ופנסים בידיהם, להאיר לפניה את הדרך, וקהל רב של נשי ובנות העיירה יוצאות לראות את הכלה והדוחק והצפיפות גדולים, ובעמל רב מצליחה הכלה לפלס לה דרך הבנות, בין מתוך מעשה קונדס ובין מתוך קנאה, מנצלות הבנות את הצפיפות והחשכה לצבוט את הכלה, כשנכנסה הכלה לבית הטבלה הנשים נכנסו אתה, והאנשים המתינו בחוץ, משגמרה מחזירים אותה באותה כנופיה ובקהל רב לבית אביה, וידידי המשפחה לפתח בתיהם ומקבלים את פניה במיני מתיקה וחלב סוכר.
מאידך הרב יוסף בן נאים זצ”ל בספרו נוהג בחכמה (עמ’ ע”ה) כתב: מנהג פאס היה דהבתולה בליל טבילה ראשונה לנשואיה היו הולכין עמה נשים הרבה, קרובותיה וקרובות החתן במהומה גדולה והמון חוגג וקול שירים בשמחה רבה במחיאות כף אל כף ומצפצפים הנשים בפיהם והקריה הומה ויודע הדבר לעין כל גדולים וקטנים, ומקרוב עמדו הרבנים בתוקף חוצנם ובכל עוז ותעצומות ובעמל ויגיעה רבה ובטלו המנהג ותיקנו שלא ילכו עמה, רק שתי נשים אחת קרובתה ואחת קרובת החתן ותהילות לאל עשו והצליחו ועלתה בידם תקנה זאת. עכ”ד.
גם הרב דוד עובדיה עצמו כתב בתשובה בספר נוהג בם (סי’ כא), כי מה שכתב בספרו קהלת צפרו, על המנהג של הכלה שליל טבילה הראשון היו מוליכים אותה למקוה במהומה רבתי לא הייתה כוונתו להחזיק המנהג או לתת עליו פגם, כוונתו הייתה לכתוב מה שהיה המנהג אולי כמו שנהגו ק”ק פאס מלפני כן ,ובצפרו היו עוד מחזיקים כלפני תקנת הרבנים האחרונה של רבני פאס ז”ל.
גם הרה”ג רבי יצחק רצאבי שליט”א כתב בש”ע המקוצר אבה”ע (סימן קנח סע’ כד הערה ט”ל) שכלה הטובלת לראשונה המנהג שהולכת בצניעות עם אמה או אחת מקרובותיה בלבד באין רואה הליכתן וחזרתן, ומיד כתב אח”כ ואמנם במחוז ביצ”ה נהגו ללוות את הכלה לטבול ולפי שהורגלו בכך אינו נחשב אצלם לגנאי ופריצות. ע”כ.
גם הגאון הבן איש חי בספרו בן יהוידע פסחים (פו:) כתב: והנה ידוע שהכלה נקרא עליה שם כלה מעת כניסתה לחופה עד ביאה שניה, ולכן פה עירנו מנהגם גם בטבילה שניה כשתלך לטבול בבית אביה יביאוה בלילה לבית בעלה באמבוהא, ונרות מהלכים לפניה ואין נוהגים בה צניעות להסתיר טבילתה. עכ”ד.
אמנם בפשטות נראה שיש להחמיר בדבר ע”פ הגמ’ בעירובין (נה:) רבי אליעזר איש בירייא אומר, יושבי צריפין כיושבי קברים, ועל בנותיהם הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה, מאי טעמא, אמר רבי יוחנן, מפני שמרגישין זה לזה בטבילה. ופירש רש”י, שהנשים הולכות לטבול במקום רחוק, וקוראות לחברותיהן ללכת עמהן, ומרגישין בהן השכנים וכו’. ומכאן למד הרוקח (סימן שיז עמוד רב), שעל בנות ישראל להזהר להסתיר טבילתן באופן שלא ירגישו בהן, כי ראיית העין קשה, כמו שאמרו ביומא (עד:) טוב מראה עינים מהלך נפש, טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה. וכן כתבו בספר האגודה ובהגהות אשרי (עירובין נה:). וכן כתב הרמ”א בהגה (בסוף סימן קצח).
וגם רוב האחרונים שכתבו את המנהג שהיה רווח ללוות בריבוי עם, שיש לבטל מנהג זה וללוות את הכלה רק עם אימה ועם אחת מאחיותיה הנשואות ולא הרווקות, ע’ בספר נוהג בם סימנים (יט-כא), ובספר ואין למו מכשול איש וביתו (ע’ קעט). ובספרו של מרן הראש”ל, עין יצחק ח”ג (ע’ קסג) שהביא את דברי פוסקים שכתבו לבטל מנהג זה.