מעלת מוסד הנישואין כסמל לניצחון

כותב המאמר:

יהונתן גיל, רב ומו"צ ע"י בית הוראה אפיקי מים, מחב"ס בנין הבית, ובית אחד, ובית השם.

מדריך חתנים מטעם י.נ.ר

כתב הרמב"ם (איגרת השמד) כי גזרו היוונים על ישראל שלא ינעלו דלתות בתיהם.

וכן מובא בייתר ביאור במדרש מעשה חנוכה (אוצר המדרשים אייזנשטיין עמ' 189), "בימי היונים הערימו סוד על ישראל, אמרו בואו ונחדש עליהם גזירות עד שיבעטו באלהיהם ויאמינו בע"ז שלנו, עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב וכל כך למה, כדי שלא יהיה לישראל כבוד וצניעות, שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ואין לו צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה כיון שראו ישראל כך עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולים לא לאכול ולא לשתות, בשביל גנבים ולסטים ופריצי יונים ולא היו רואים שינה בעיניהם לא ביום ולא בלילה ונתקיים עליהם מקרא שכתוב ופחדת לילה ויומם (דברים כח,סו) ע"כ.

בחזון 'המדינה', חיבור שנחשב לאחד מהחשובים ביותר של הפילוסוף היווני אפלטון, ניתן לראות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את התפיסה המובהקת של החכמה והפילוסופיה היוונית שמסתירה את הריקבון הפנימי: מצד אחד בקשת צדק ושיוויון תוך ביטול מעמדות, ומצד שני – בשם אותו הצדק – פירוק ערכי הצניעות והמשפחה.

אפלטון בדבריו, מעודד גם את ביטול דגם המשפחה ומוסד הנישואין, באשר לא יהיה לאישה בעל אחד, וכך הילדים שייוולדו לא ידעו מי אביהם. המסקנה "ההגיונית והמפתה" היא שכך כל אדם יכבד את כולם, מפני שכולם הם אבות פוטנציאליים שלו.

כך סללה הפילוסופיה היוונית את הדרך המהירה לאיבוד זהות, חוסר יציבות והשחתה נוראה. אם הבנים לא יודעים מי אבותיהם, פירושו של דבר מחיקת העבר, ואם אין עבר מימלא גם אין עתיד, ומה שנשאר זה ההווה התלוש שאותו צריך למלא בריק של תאוות, שהרי בכך נעלם לו רגש האחריות ואתו גם השליחות והדאגה לדורות הבאים. ומתקיים בו מה שנאמר 'אכול ושתה כי מחר נמות'.

האשליה הגדולה הייתה בכך שתרבות זו התיימרה להעצים ולשחרר את האדם החדש, כאשר בפועל היא יצרה אדם חלש הכבול ביצריו ודמיונותיו.

עקירת דלתות הבית היתה אחת הגזירות בתקופת היוונים שהיו הביטוי המהותי של תרבות יוון "החופשית", יצירת אובדן דרך, בשליטה העצמית בגוף וביצר, במסווה של פתיחות וחופש מחשבה לכאורה.

ועל כן, בכדי להוקיע את מטרת היוונים הזו – לבטל מישראל את חשיבותו של הבית היהודי, יחודו, קדושתו, ומעלתו, אחר שגברה יד בית חשמונאי, תקנו להדליק את הנרות באותו פתח, כסמל של החזרת העטרה ליושנה, בהעמדת קדושת ויקרת הבית היהודי, והדגש כי לא עלה בידי היוונים זממם.

הדגש בהעמדת בניין הבית היהודי דווקא בחנוכה

יתירה מכך מצינו ברמב"ם את חשיבות שלום הבית וטהרתו דוקא בימי החנוכה, והוא באשר יביט המעיין ויראה כי ההלכה המסיימת את חלק זמנים היא (פ"ד מהל' חנוכה הי"ד) "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", ומיד אחריה התחיל הרמב"ם את חלק נשים בקניין הקידושין.

הרי ניכר בדברי הרמב"ם מעלת פרסום הנס ע"י נר איש וביתו שהיא כפרסום הפך ביטול חשיבות הבית היהודי והעלאתו על נס בחשיבות יחודו קדושתו ומעלתו.

וע"כ עלינו לשאול את עצמנו מה עלינו לעשות בימים אלו, והיאך עלינו ללמוד מהם על בניית קשר חזק ויציב במרחב הזוגי שלנו:

בשביל כך, עלינו להתחקות אחר כמה מן יסודות חג החנוכה, וממנו נראה ונלמד מודלים המתכתבים עם כמה מיסודות הפסיכולוגיה של הנישואין:

א. נר איש וביתו – "ביחד, וכל אחד לחוד"

הדגש בכך שהנר מחוייב מצד 'איש, וביתו', מלמד אותנו כמודל לדפוס התנהלות זוגית שעלינו כבני זוג לנהל את אורח חיינו "ביחד, וכל אחד לחוד", כלומר איש, וביתו. שמהותו מצד אחד קשר של "ביחד" כמאמר הפס' "והיא חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ב,יד) , כלומר שלשני בני הזוג יהיה כח השפעה שווה בקשר, ומאידך לחדול מ"רומנטיזציית יתר", הביטול של האני, כי כל אחד מבני הזוג אמנם זקוק לאהבה והערכה מבן הזוג, אך בכ"ז הוא מכיר ב'לבד' שבו, באני שבו, ובכך בני הזוג מרגישים שהם תלויים אחד בשני אך אינם תלותיים זה בזו, ובכך אין האחד מנסה לשנות את משנהו, ועל כן על בני הזוג לייצב את הקשר על מודל חשוב זה.

ב. פך השמן הטהור – 'אינטימיות'

במשולש האהבה של סטרנברג נמצאת צלע יסודית באהבה אמיתית בין בני זוג והיא 'האינטימיות', האינטימיות היא המרכיב הרגשי אשר נותן לנו את היכולת לפתוח את הלב, לדבר על הכל, לחוש קרבה, לפרגן, ולגלות אמפתיה, אמנם מרכיב האינטימיות הוא נרכש ונבנה לאורך זמן אך הוא יסודי לקשר טוב ובריא ויוצר תמיכה הדדית, וע"כ על הזוג להשקיע למרכיב חשוב זה כדוגמת פך השמן הטהור.

ג. מוסיף והולך – 'משיכות והפקדות'

בכל זוגיות ישנה תנועה, ממש כמו עובר ושב, תנועה טבעית, אינטואיטיבית ברובה, של 'הפקדות' שהם הדברים הגורמים קורת רוח לבן הזוג, וישנם גם משיכות, לדוגמא, כשבן הזוג ביקש משהו שאביא לו ושכחתי, אך בזוגיות בריאה ישנם פעולות תמידיות של משיכות והפקדות, בני הזוג אינם צריכים לפחד ממשיכות, כי כשבני הזוג קשובים הם מדוייקים בהפקדות, ואפילו עשירים בהפקדות, וכמו"כ נותנים ערך לכל הפקדה, גם לקטנה שבהם, ועל כן על בני הזוג לבצע הפקדות מדוייקות, וכמובן, לא לפחד ממשיכות.

ד. להודות ולהלל – הכרת ה'טוב'

בכל שוני התנהגותי יכולות להיות פרשנויות טובות ושאינם, החכמה בחיי זוגיות היא לראות בשני את הטוב והחזק, לרומם בו את היופי שבו באופן תמידי, ולהודות על מי שהוא על פי צרכיו, ע"י קבלת האחר כאינדבידואל מבלי לרצות לשנות אותו, ומחקרים הוכיחו שע"י כך יתעצבו בני הזוג להיות דומים בתפיסותיהם ובהתנהגותם.

בברכת חנוכה שמח